שלום.
אני כבר שנה וחצי בטיפול.
עוד מההתחלה הרגשות היו מאוד אמביוולנטיים כלפיו, עד עכשיו.
לאחרונה חוויתי כמה סיטואציות מול המטפלת שהובילו לירידה משמעותית באמון.
בכל פעם הייתה מחשבה על לעזוב אבל אחרי שדיברנו החלטתי לתת עוד צ'אנס.
אי אפשר להגיד אם עברתי שינוי או לא, על עצמך בד"כ לא רואים ואין לי פידבקים מהסביבה (חוץ מהמטפלת, שהתקשיתי להבין ממנה כשענתה לי).
קשה לי לקבל את ההחלטה הנכונה עבורי, כי מצד אחד יש צורך אבל מצד שני לא רואים לאן זה יכול להתקדם.
מה לעשות? להמשיך בטיפול? לעזוב?
תודה!
שלום לך.
איני בטוחה מתוך דברייך מה מקור ההתלבטות המרכזי- חוסר האמון במטפלת? אמביוולנטיות כללית כלפי רעיון הטיפול? תחושה שהטיפול אינו עוזר מספיק (ואם כן-מה מקורה של תחושה זו)? משבר נקודתי אשר מעורר גם את הדיהם של משברים או קשיים קודמים בתהליך? במילים אחרות, הגורמים להתלבטות יכולים להיות רבים, ולנבוע הן מזיהוי "מוצדק" שדבר מה בדינמיקה הטיפולית אינו מתאים לך והן מהיבטים הקשורים יותר בך ובאופן בו את ניגשת לטיפול וחווה אותו. לאור זאת, אני חושבת שחשוב לשוב ולפתוח את הנושא מול המטפלת ולבדוק האם הדיאלוג שנוצר מצליח לחדש ולהעמיק את הבנתך את עצמך. במקרים רבים, זו אינדיקציה טובה לכך שהשיח שנוצר בטיפול הוא שיח אפקטיבי. מעבר לכך, עד כהמ שזה קשה, חשוב להקשיב לתחושת הבטן. כפי שאת עצמך כותבת, הטיפול הוא מרחב פרטי ורק את והמטפלת יודעות בדיוק מה קורה בו ולכן, סמכי על הרגשתך כפי שתתגבש מתוך השיח עם המטפלת.
ליטל
