ליטל אשמח לשמוע מה את חושבת ואם זה נכון לפעול ככה - מהמפגש הראשון בטיפול אני לא מצליחה להסתכל על המטפלת שלי בכלל. ברמה שאחרי הפגישות איתה אין לי מושג אפילו מה היא לבשה היא יכולה גם לבוא בפיג'מה . לפעמים אני מתעוררת לזה תוך כדי פגישה ומנסה להרים לרגע את הראש, אבל אני לא מצליחה להחזיק בזה יותר משנייה אחת , זה אפילו שורף, באותו רגע שאני מנסה העיניים שלי מתמלאות דמעות ואני מורידה מיד. זה מצד אחד קצת מפריע לי כי אני יודעת שזה לא בדיוק לעניין ואפילו מפגר אבל מצד שני לא עומדת בזה. מרגישה אפילו שזה קצת עוזר לי להחזיק בסיטואציה ולכן אני לא בדיוק רוצה לדבר על כך עם המטפלת בשלב הזה. חכם?