ליטל אשמח לשמוע מה את חושבת ואם זה נכון לפעול ככה - מהמפגש הראשון בטיפול אני לא מצליחה להסתכל על המטפלת שלי בכלל. ברמה שאחרי הפגישות איתה אין לי מושג אפילו מה היא לבשה היא יכולה גם לבוא בפיג'מה . לפעמים אני מתעוררת לזה תוך כדי פגישה ומנסה להרים לרגע את הראש, אבל אני לא מצליחה להחזיק בזה יותר משנייה אחת , זה אפילו שורף, באותו רגע שאני מנסה העיניים שלי מתמלאות דמעות ואני מורידה מיד. זה מצד אחד קצת מפריע לי כי אני יודעת שזה לא בדיוק לעניין ואפילו מפגר אבל מצד שני לא עומדת בזה. מרגישה אפילו שזה קצת עוזר לי להחזיק בסיטואציה ולכן אני לא בדיוק רוצה לדבר על כך עם המטפלת בשלב הזה. חכם?
שלום לך.
חשיפת כל אסוציאציה שעולה במהלך הפגישות יכולה לתרום לשיח ולהתבוננות הפנימית אך כמובן- לא תמיד הנפש בשלה לחשיפה ולשיח סביב היבטים מסוימים ולכן מציעה לא "לרדוף" את עצמך סביב הנושא, ובמיוחד כל עוד הוא לא פוגע ביכולתך להיתרם מהטיפול. כל דבר בעתו, וכדאי לסמוך על עצמך שתדעי מה ומתי להעלות מול המטפלת.
ליטל
