מטופלת כבר מספר שנים בטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוגית קלינית וסך הכל אני מרוצה. אני מרוצה כי הטיפול עוזר לי להישאר בחיים וזו המטרה שלי.
במקביל אני עובדת על כמה פרויקטים שונים וגם כשכירה.
לפעמים בין המפגשים הייתי רוצה לדבר עם מישהו ולא נראה לי הרעיון הזה לשלם לעוד איש מקצוע.
לפעמים מאד מתחשק לי לפגוע בעצמי.
אין לי רצון לדבר על זה עם אף אחד מכל מיני סיבות. הראשונה שזה לא יעזור לי סיבה נוספת שעלולים להבין אותי לא נכון כלומר לחשוב שאני עומדת לפגוע בעצמי וזה לא נכון וגם לדבר על המחשבה יכול להפוך אותה לממשית וככה קל להתעלם ממנה במקום להתמקד בה. ואולי אנשים ישאלו שאלות בשביל מה זה טוב?
מדברים לפעמים על דחיית סיפוקים. אתם יודעים כמה זה קשה להמשיך לחיות?
כמה זה קשה לא לעשות שום דבר אקטיבי?
כמה אני מתגעגעת למטפלת שעזבה אותי...