אני במשך כמה שנים מדי פעם מקיאה - כשזה התחיל זה היה כי הייתי אוכלת הרבה סוג של התקפה כזאת שעוברת מדבר לדבר ולא משנה מה הייתי מכניסה לפה (אפילו בלי קשר אחד לשני מלוח מתוק.. ) עד שהייתי מרגישה ממש מלאה והולכת להקיא כדי לשחרר בתקופה האחרונה (כמה חודשים) אני לא ממש אוכלת בצורה הזו של התקפה אבל כאילו אם אני אוכלת ומרגישה שובע יש לי רצון להקיא כדי להרגיש את הריק הזה זה קורה לי איזה 4 פעמים בשבוע לפעמים יותר פעם אחת כשאחותי תפסה אותי היא אמרה לי את לא נורמלית יש לך הפרעה אבל אני מנסה לקרוא באינטרנט ואפילו חיפשתי שאלונים של הפרעות אכילה ואני לא רואה את עצמי קשורה לשם - כאילו איך שזה התחיל לי הייתי יכולה להתאים את עצמי לבולימיה - כי באמת הייתי אוכלת בצורה לא נשלטת כמות גדולה ואז מקיאה אבל היום אני לא אוכלת ככה פתאום אוכלת יחסית רגיל אבל כשמגיעה לתחושת שובע מרגישה צורך לשחרר זה קורה לי בצהריים / ערב בעיקר . וגם שמתי לב שאני ישנה הרבה יותר טוב אחרי שאני מקיאה ואם אני לא מצליחה להקיא זה מציקקק לי.
אני לא סובלת מחוסר / עודף משקל ומרגישה שאם הייתי רוצה זה בשליטה רק טוב לי ככה השאלה אם זה באמת בעיה?
שלום לך.
נדמה לי שהעניין המרכזי אינו האם את עומדת בקריטריונים לקבלת הבחנה של הפרעות אכילה "מהספר", אלא השאלה האם את סובלת ממצוקה (עם או בלי קשר לנושא האכילה), האם את עושה דברים שפוגעים בגופך, והאם את משועבדת לנושא האכילה/הקאה. כל אחד מאלו עשוי להעיד על צורך בקבלת עזרה גם אם דפוס אכילה ספציפי אינו מפריע לך. מעבר לכך, כדאי לקחת בחשבון שלא פעם הגוף מדבר מה שהנפש לא יכולה לחשוב או לדבר: כדאי לשקול את האפשרות שהגוף שלך מדבר קושי או תוכן נפשי הזקוק לעיבוד, ועדיין אינו יכול אפילו לדבר את עצמו דרך דאגה או מצוקה (ולכן, אולי, אחותך חווה את הדאגה אלייך שאת לא יכולה לעצמך). במילים אחרות, לא הייתי ממהרת לשלול את האפשרות שאת זקוקה לעזרה יותר מכפי שאת חשה, ולכן כדאי לשקול פנייה להתייעצות ראשונית בנושא.
ליטל
תוכלי למצוא כאן רשימה של מטפלים שמתמחים בטיפול בהפרעות אכילה להתייעצות ובחינת טיפול
