היי ליטל,
אני מתקשה להבין את ההבדל... איך אוכל לדעת שאני מדברת ממקום רציונלי או ממקום ריגשי אותנטי והעיבוד/עיכול מתחיל לפעול? בנוסף, נאמר והסימפטום מגיע מצורך לספק צרכים ריגשיים ע"י מין בעקבות הטראומה המינית שלימדה אותי לחשוב שזאת הדרך לספק אותם; אם אני מודעת לכך שזאת גישה לא נכונה, למה זה לא מפסיק? התת-מודע שלי לא משוכנע מספיק וזקוק להבנה עמוקה יותר? המוח שלי בוחר שלא להקשיב לי? ה"נפש" היא אני בלא-מודע או "אני האמיתית" או מערכת אוטומטית במוח? זה מבלבל. איך מתנהל עיבוד אירוע טראומתי בשיח טיפולי? אני פשוט מדברת והפסיכולוגית מקשיבה? אני לא יודעת על מה לדבר ואיך. בפגישות אני לרוב מתקשה להעביר את התחושות שלי במילים, מנותקת ריגשית מה שמקשה עליי לשתף מבחינה ריגשית או שוכחת הכל ושותקת.
הניתוק הריגשי מקשה עליי להבין את סיבות הסימפטומים שלי. אני זוכרת שבטיפול הפסיכו-דינאמי האחרון שהייתי בו (שלצערי נכשל) הפסיכולוג שלי קבע שאני כועסת על המשפחה שלי בגלל איך שהתייחסו אליי. סירבתי ואפילו גיכחתי על כך והוא התעקש. כבר בלילה של אותו היום חלמתי חלום אגרסיבי שבו אני צועקת, מקללת אותם ואפילו פוגעת בהם פיזית ומשם המשיכו החלומות האגריסיביים לאנשים מהעבר. זה כאילו נפתחה דלת של הדחקה. אני עדיין מנותקת ריגשית אז אני נעזרת בחלומות שלי בשביל לדעת מה באמת מעיק לי בפנים. זה אומר שרגשות החלום אותנטים או שפשוט חלמתי על זה בגלל שזה מעסיק אותי?
שלום לך.
אני שומעת ונדמה לי שיכולה להבין את הרצון להבטיח לעצמך שהשיח הטיפולי אכן יכול לסייע לך, ואת הדאגה הרבה סביב האפשרות שהטיפול לא יניע את השינוי המיוחל. עם זאת, אני חוששת שלא אוכל להציע כאן תיאור מדויק של האופן בו הטיפול עובד מעבר לדברים שכתבתי: לא מדובר ב"מתכון" אלא בצורת שיח אשר באופנים מסוימים, אשר מתגבשים באופן שונה עם כל מטופל, מצליחה להטמיע בנפש את מה שקודם לכן היה בלתי נסבל. בהקשר זה, נדמה לי שדווקא דוגמת החלום שלך אכן מעידה על כך שהטיפול מעורר ומניע תהליכים נפשיים.
בשורה התחתונה אני יכולה רק לשתף בהרגשה שבנוגע לתהליך הטיפולי יש רגע בו צריך פשוט לקפוץ אל המים, עם מטפל עליו את מרגישה שתוכלי לסמוך, ולראות מה יקרה.
ליטל
.jpg)
