היי ליטל,
שוב שאלה בנוגע להיפרסקסואליות כתוצאה מטראומה מינית- אמרת ש;"סימפטומים או דפוסי רגש חשיבה והתנהגות בלתי נשלטים, בין אם של "היפרסקסואליות" ובין אם אחרים, מופיעים במרבית המקרים כאשר תוכן נפשי שלא עובד דיו מבקש לפרוץ אל המודעות ולהשמיע את עצמו. במובן זה, עקרונית כל סימפטום שזו מהותו יכול להיות מנטורל באמצעות טיפול פסיכולוגי- כאשר התוכן הנפשי הופך למודע וזוכה לעיבוד, לנפש אין עוד צורך "לדבר" אותו דרך הסימפטום."
בנוגע לעיבוד התוכן הנפשי שגורם לסימפטום- אם אני מודעת לתוכן הנפשי שגרם לסיפטום, זה לא מנטרל אותו? כלומר, איך עיבוד בטיפול פסיכולוגי שונה מכך שאני מבינה את סיבת הסימפטום? זה לא נחשב לעיבוד? אני לא מחוברת לרגשות שלי כרגע אך אני כן מודעת להם. אני יכולה לדבר על הרגשות שלי ממקום של ידע אבל לא באמת מרגישה אותם (סוג של הסקת מסקנות מההתנהגות שלי), איך אדע אם אני באמת מעבדת את התוכן הנפשי או רק מדברת עליו? האם זה דורש להיות במקום עמוק מבחינה ריגשית בטיפול? כרגע ההיפרסקסואליות פוגעת לי באורח החיים, קשה לי לדעת שאצטרך להתמודד עם זה עד שאגיע עמוק מספיק נפשית.
שלום לך.
ההבדל בין יכולת להבין רציונלית, ב"כותרות", לבין יכולת להבין באופן רגשי הוא הבדל של שמיים וארץ מבחינת ההשפעה על נטרול הסימפטומים. אחת הבעיות המרכזיות באירועים טראומטיים הוא שמערכת הנפשית אינה מסוגלת לעכל אותם ולכן הם נותרים "תקועים" במערכת הנפשית- אי אפשר לשכוח אותם אבל גם לא לעבד ולעכל באופן שיביא להגלדת הפצע לכדי צלקת. העיבוד הרגשי של האירוע הטראומטי, עיבוד אליו מכוון השיח הטיפולי, מאפשר לנפש לעכל את האירוע, בד"כ לראשונה בחיי המטופל/ת, ורק אז הנפש יכולה לוותר על הסימפטום. בדרך כלל מהלך נפיש כזה אכן דורש מעורבות רגשית עמוקה בטיפול, אך זו לא צריכה להיות סיבה ליאוש. במקרים רבים הטיפול והקשר הטיפולי משפיעים ומחלחלים יותר מכפי שנראה ממבט ראשון, כך שלפחות חלק מההשפעות החיוביות באות לידי ביטוי מהר מהצפוי. אל תתייאשי.
ליטל
