שלום רב ותודה על הפורום
סליחה. כותבת שורות אלה כשאני עצובה ודומעת וכואבת מאוד
הבן שלי בן 28 נראה שחי בעולם של עצמו ללא יכולת לקחת אחריות.
אני מתרשמת שמאוד היה רוצה אבל לא מסוגל לאורך זמן.
פתאום נראה שנכנס למסלול בריא עובד כמה חודשים, מתפרנס בכבוד,
מתאהב. בונה תוכניות מעצב חלומות מדבר על שינויים ולימודים
ושוב לא מתמיד, לא מתעקש, לא מתגייס במלואו לא נלחם, לא מסתגל,
לא מתחשב ולא מתחשבן לא מבין ההשלכות והמשמעויות לא מבין את כובד
האחריות של החיים ופתאום מתקפל. מוותר, בורח ונסוג בכאב ובבכי. נגמר לי, מיציתי זה לא הכיוון. רק אני קובע ויודע מה טוב בשבילי ומתרחק מכולם, מאכזב את סביבתו ועצמו ומנתק קשר, לא חוזר לעבודה ולהתחייבויות, האישה שהכיר שאהב ובחודש מתקדם כבר לא משפיעה עליו ולא מעניינת אותו והילד/ה שבדרך הוא משיב יהיה בסדר, מה קרה בלי לחץ נסתדר. והחובות - למשכיר, לחשמל, למים, המחויבות לכיסוי התשלומים לא מפחיד אותו, לא משתק אותו ולא מטריד אותו, לא מלחיץ ולא משפיע עליו .
התרחיש הנ"ל של עבודה, חובות אישה בהריון - ונסיגה התרחש כבר פעמיים
כשכל העולם מחפש אותו את הבן. ההוצ"ל, המל"ל, עו"ד, אגף מזונות ועוד
*אני לא מצליחה להבין מה מתרחש בראשו, בנפשו במעמקי ליבו
אני משוכנעת שהיה רוצה אחרת, לשמוח לשמח לאהוב - להרגיש.
-
למיטב ידעתי הבן לא נוטל תרופות, לא שותה אלכוהול, ולא משתמש בסמים
ולשמחתי גם לא אדם תוקפני ואלים וללא תיקים או הליכים פליליים .
-
*אני עוצרת כאן ופונה בבקשה לקבל את הכוונתכם, המלצתכם, דעתכם איך
מתחילים בברור הנסיבות להתנהגות וההתנהלות של הבן , שהינו בחור בן 28.
*כמקצועיות בתחום הפסיכולוגיה מה עמדת רשויות החוק (ההוצ"ל, המל"ל) כלפי אדם המתמודד עם התרחשויות המפורטת מעלה כדי שידעו על בעיה כלשהיא ?
>ברשותכם מנהלי הפורום מבקשת לומר הכוונתכם חשובה ותתקבל בחיבוק גדול
בתודה מראש
בריאות איתנה
בכבוד רב
שלום יונית.
אני שומעת את עוצמת הכאב והדאגה, ואת הרצון לעזור. איני יכולה להתייחס לשאלתך על ההתמודדות מול הגופים מאחר ואיני מוסמכת או בקיאה בכך, אך יכולה להציע מחשבה על כיוון התמודדות. את מתארת דפוס אישיותי אשר מונע מבנך לקחת אחריות על חייו באופן שמשפיע גם על אנשים אחרים- אני מתארת לעצמי שגם עליכם כבני משפחה גרעינית. מאחר ומדובר בגבר בוגר, לא תוכלי לשנות את התנהגותו והתנהלותו כל עוד אינו מביע עניין בכך, אך תוכלי לבדוק האם (כפי שקורה במקרים רבים מהסוג שתיארת) יש משהו בדפוסי התנהגותך/כם מולו אשר משמר את ההתנהגות חסרת האחריות. למשל, האם את/ם כבני משפחה מודאגים "מנקים אחריו" באופן שמחזק את חוסר לקיחת האחריות? האם מתוך הדאגה והאהבה אתם מעבירים מסר שאתם תמיד שם בשבילו, גם אם יפגע בכם וינצל אתכם? במילים אחרות, אינך יכולה להציל אותו מבלי שירצה בכך, אך את יכולה לשנות דפוסי התנהגות אשר יתכן ומשמרים את מצבו הבעייתי. כדי לבדוק זאת אני מציעה לפנות לטיפול במסגרת היחידה המטפלת ב"תלות תובענית של בוגרים"- מאמינה שתוכלי למצוא שם מענה ראשוני.
ליטל
.jpg)
