שלום
יש לי אחות בת 38 רווקה שלא דיברה עם אמא שלה 30 שנה בטענה שהאמא עשתה הפליות (מה שלא נכון )ולא אהבה אותה (לא נכון )אלו דברים שפיתחה בראש לפני 5 שנים האמא נפטרה ממחלה והיא עדיין לא השלימה עם האמא .
נותר לנו אבא מבוגר
אחותי לא רוצה לשתף פעולה בעזרה בשבילו ובבשולים בטענה שאח שלי העיר לה על הבישול
אח''כ הוא התנצל ואף היא באה לבקרו בביתו.
היא ללא זוגיות.גננת עובדת מלא שעות מסתגרת בבית אוהבת את החתול שלה יותר מאשר את האחים ואת.אבא שלה
שמעירים לה בצורה יפה היא נרגזת.ועונה לא יפה בורחת ונעלמת ולא מתמודדת עם שיחות או לא משתפת מה מפריע לה,היא לא מפרשת דברים בצורה נכונה וגם לא נותנת צ'אנס להסביר היא לא משתפת כלום על החיים שלה
היא כבר חודש וחצי לא באה לאבא שלה לא מתקשרת.לשאול לשלומו
היא מתנהגת מאוד לא יפה אלינו האחים שלה
מה שאני מבקשת איזה שהיא דרך להתמודד איתה משהו בהתנהגות שלה לא נורמטיבי לדעתי מה לעשות היא לא נותנת צ'אנס לדבר ותוקפת
שלום פוריה.
אני שומעת בדברייך את הצער והתסכול מהתנהגותה של אחותך ומהאווירה המשפחתית הנוצרת סביב ההתנגשויות איתה, אך נדמה לי שכדאי להבחין בין מה שנמצא בידייך ובשליטתך לבין מה ששיך לאחותך ולבחירותיה. שינוי דפוסי קשר והתנהגות יכול להתרחש רק כאשר הוא בא מהאדם עצמו, ולא מבחוץ ויותר מכך- במרבית המקרים כאשר מופעל לחץ חיצוני לשינוי זה הוא נחווה ככפייה ומעורר התנגדות רבה. לכן, אני חושבת שזכותך וזכותכם לשים גבול להתנהגויות הפוגעות בכם באופן ישיר (למשל, במידה וקיימת תקשורת אגרסיבית ופוגעת) אך אין ברירה אלא לכבד את בחירותיה וסגנון החיים של אחותך גם אם אלו אינם לטעמך (למשל, הביקורים אצל אביכן ואורח החיים שלה). במידה ואת מרגישה שהיא סובלת ומתמודדת עם קשיים את יכולה להציע לה בעדינות לפנות לטיפול פסיכולוגי, אך דבר זה צריך להיעשות עבורה, כדי להקל עליה, ולא כדאי לשנותה בהתאם לציפיותכם. לפעמים דווקא ההרפיה והכבוד לסגנון החיים השונה מביא להקלה במתח ולתקשורת טובה יותר.
ליטל
