בעבר סבלתי מדיכאון שהלך והדרדר עד שהפך לדיכאון מאז'ורי. לשמחתי אני לא שם יותר, הרבה בזכות תרגול עצמי של cbt וגם טיפול פסיכולוגי מתאים.
יחד עם זאת, כל פעם שאני נזכר בכך, בתקופה אני מתחיל לבכות, וזה מטרגר אותי. אין לי פוסט טראומה מהאירוע במובן הקלאסי אבל בהחלט יש לי טראומה מכל הסיפור הזה. המטפלת שלי, טובה ככל שתהיה, לא מתמחה בתחום הזה להבנתי ולכן לא יכולה לעזור לי.
תהיתי אם יש מקורות מומלצים לבעיות מהסוג הזה? תרגילים?
שלום ערן.
לצערי איני מכירה טכניקת התמודדות ספציפית עם הנושא שאתה מתאר, אבל אני לא לגמרי בטוחה שזה אכן מה שדרוש. אתה מתאר, אם אני מבינה נכון, מעין קושי להרפות מחווית הדיכאון- אמנם נאבקת וזזת משם, אך משהו בנפשך עוד לא יכול להיפרד לגמרי מהחוויה וממשיך לעסוק בה. בהתאם, יתכן ועדיין נדרש עיבוד של ה"בחירה" הנפשית (הלא מודעת והלא רצונית, כמובן) להישאר במגע עם הדיכאון ואת משמעותה: מה היא משרתת? מדוע קשה כל כך להיפרד ממנה? האם חווית הדיכאון מספרת משהו שנפשך עדיין מבקשת לעבד? במילים אחרות, יתכן והפתרון אינו להילחם ב"סימפטום" אלא דווקא להקשיב לו ולחקור את משמעותו.
ליטל
