שלום ערן.

לצערי איני מכירה טכניקת התמודדות ספציפית עם הנושא שאתה מתאר, אבל אני לא לגמרי בטוחה שזה אכן מה שדרוש. אתה מתאר, אם אני מבינה נכון, מעין קושי להרפות מחווית הדיכאון- אמנם נאבקת וזזת משם, אך משהו בנפשך עוד לא יכול להיפרד לגמרי מהחוויה וממשיך לעסוק בה. בהתאם, יתכן ועדיין נדרש עיבוד של ה"בחירה" הנפשית (הלא מודעת והלא רצונית, כמובן) להישאר במגע עם הדיכאון ואת משמעותה: מה היא משרתת? מדוע קשה כל כך להיפרד ממנה? האם חווית הדיכאון מספרת משהו שנפשך עדיין מבקשת לעבד? במילים אחרות, יתכן והפתרון אינו להילחם ב"סימפטום" אלא דווקא להקשיב לו ולחקור את משמעותו.

ליטל