אני בטיפול כבר קרוב לשלוש שנים.. פתחתי המון דברים וחשפתי הרבה סודות
הרבה דברים קשים שההורים עשו.. יחד עם זאת הרבה הבנה של מה הוביל אותם לכך
אף פעם לא נכנסתי לדבר על ממש מה קרה ומה עשו אפילו שזוכרת הכל ויכולה גם להרגיש בגוף את הכאב
אני אוהבת את ההורים שלי למרות הכל ומרגישה צורך להגן עליהם ועל ההתנהגות שלהם
אבל לפעמים למשל בימים כאלו שאני פתאום מרגישה אותם פוגעים בי בהווה באלי כל כך לכעוס ולהוציא בטיפול
אבל מפחדת שהמטפל ימחק גם את כל הדברים הטובים שבהם ויראה רק את הרע
אני הרבה פעמים בטיפול מנסה למצוא את הדברים הטובים ולמצות את מה שניתן לי
אבל לפעמים באלי להרגיש חופשי לכעוס בלי להרוס..גם אותם גם אותי.
שלום טל.
אני מבינה מדברייך כמה חשוב לך, גם עבור עצמך וגם עבור הורייך, לשמור על קשר לא רק עם החלקים הפוגעים והמכאיבים שלהם אלא גם עם החלקים הטובים והאוהבים. זו נשמעת מוטיבציה בריאה וחשובה. לצד זאת, אני חושבת שלפעמים דווקא הניסיון לשלוט ברגשות ולרסן אותם הוא מה שאינו מאפשר ארגון נפשי יציב ושלם יותר של האירועים והקשרים. במובן זה, אני חושבת שריסון האפשרות להרגיש כל מה שמתעורר בך יכול להחמיץ את המטרה ולכן חשוב מאוד להעלות את הדילמה בפני המטפל/ת. במרבית המקרים, עיבוד בטיפול של תחושות מסוג זה מאפשר גם עיבוד של רבדים רגשיים נוספים וגם הרחבה של היכולת להרגיש ולהיות במגע עם יותר רבדי חוויה. במילים אחרות, סמכי על עצמך ועל המטפל/ת שלך שהתבוננות וחקירה של החששות יפתחו ויעשירו.
ליטל
