היי ליטל,
לגבי הטיפול- אני אמורה לגשת לייעוץ פסיכולוגי בנושא בקרוב וכנראה גם אנצל את השנה האחרונה להיותי קטינה בכדי לקבל טיפול חינמי דרך מרפאות בריאות הנפש שוב לבינתיים, בתקווה למצוא פיתרונות מועילים ותמיכה.
תוכלי לספר לי כיצד טיפול פסיכולוגי אמור להתחיל ושלבי ההתקדמות? בפעם האחרונה שהייתי בטיפול הרגשתי שדי קפצנו למקור הבעיה וזה היה מהיר מדי, לא היה חיבור ולא כ"כ הבנתי מה עושים ואיך.
במיוחד בגלל שאני מנותקת ריגשית, אך למרות זאת אני מגיבה באופן לא פרופורציונלי לאירועים מסוימים כך שאין לי שליטה על הרגשות שלי ואני לא יודעת להגדיר או לזהות אותם. אני לא יודעת מה אני מרגישה כך שאני רק יכולה לשער ממה שעברתי וההתנהגויות שלי. אני יכולה לספר מה חוויתי אך אני לא מחוברת ריגשית לכאב, כך שאני לא בטוחה אם זה יועיל. איך אטפל בו? האם להתחבר לעצמי ולרגשות שלי צריך להיות השלב הראשון בטיפול ורק לאחר מכן לטפל בטראומה או שזה צריך לקרות יחד?
שלום לך.
שמחה לשמוע שאת עומדת להתחיל תהליך טיפולי בקרוב, ומקווה (ומאמינה) שאכן יקל הן ברמת התמיכה והן ברמת ההתמודדות היומיומית בפניה את ניצבת.
טיב הטיפול משתנה בין טיפולים ומטפלים ולכן אני חושבת שמה שחשוב הוא להתחיל את הטיפול בהתייחסות לא רק לקשיים שהביאו אותך לפנות אלא גם בהתייחסות לצרכייך- לקצב המתאים לך, לחששות, לתהיות. במקרים רבים שיח על היבטים אלו מסייע למטפל להתכוונן טוב יותר ואף מאפשר התבוננות ברבדים נוספים של החוויה. אני מבינה את החשש לקראת התחלת קשר טיפולי אך כדאי לזכור שכמו כל קשר, גם את הטיפול אי אפשר לתכנן מראש- כדאי לבוא בפתיחות ועם נכונות לקבלת עזרה, ומשם לבדוק איך תתהווה הדרך הטיפולית הייחודית המתאימה לך.
ליטל
