היי ליטל.עברו עשרה ימים מאז שהתחלתי לעבוד.העבודה מעניינת,והסביבה והאנשים טובה לי.ממש אנשים נחמדים וטובים.נעים לי להיות שם.אני גם עובדת רק שלושה ימים בשבוע כך שזה לא מאד אינטנסיבי.
עם זאת, תמיד יום לפני שאני צריכה לעבוד יש לי מועקה כבדה ועצב,ואני מרגישה שאני רוצה להישאר בבית במיטה,או לברוח לאנשהו.אני מרגישה שאני ממש מתאמצת במובן הזה.
אני לא מבינה למה זה קורה וגם לא יודעת מה לעשות
שלום לך.
אני שמחה לשמוע על ההסתגלות והתחושה הטובה, גם אם אלו מתקיימים כרגע רק ברובד אחד של החוויה ומעבר להם ישנם רבדים אחרים ואולי מורכבים יותר.
את כמובן יודעת שהמענה המשמעותי לשאלתך הוא המענה שיעלה מתוך הטיפול שלך ולא מכאן, אך באופן כללי אני יכולה לשתף במחשבה שכל גדילה, חיובית ככל שתהיה היא גם פרידה ו"אבל" על חלק מסוים של העצמי שנשאר מאחור עם הצמיחה וההתפתחות. אני זוכרת כמה נאבקת לבנות מחדש את הקשר עם החלק התפקודי, הבוגר וה"חזק" שלך (כך לפחות הרגשתי בדברים שכתבת כאן) אבל יכולה לדמיין שהמפגש המחודש עמו גם דורש ויתור מסוים על חלקים ממך שהיו דומיננטיים יותר בתקופה האחרונה, וזה לא קל. לכן, כמו שאני מציעה לא פעם, לאט לאט. תני לעצמך את הזמן והמקום להרגיש, ואני בטוחה שבתוך העבודה הטיפולית הדברים יובנו עם הזמן ויאפשרו עוד צמיחה ותנועה.
ליטל
