בני בן 15, אף פעם לא היה מסמר הערב או חיה חברתית אבל תמיד היו לו חברים וכשהוא היה בחברתם ראו שהוא נהנה מאוד, לאחרונה בתקופת הקורונה, הוא לא נפגש עם חברים, ממעט מאוד לצאת מהבית, כשדיברנו איתו על כך הוא נכנס ללחץ, דמעות וטיקים בידיים, אמר שהוא לא אוהב לדבר עם אנשים פנים מול פנים אלא רק מעבר למסך, חשוב לציין שבמהלך היום הוא בזום ולאחר מכן משחק הרבה עם חברים, שומעים מהחדר קולי צחוק וצעקות, לא יודע אם זה קשור אבל הוא ילד מחונן, אשמח לתגובה, תודה
שלום מיקי.
קשה לי לומר על סמך הדברים שאת כותבת האם מדובר בבעיה של ממש המערבת אלמנטים של חרדה/חרדה חברתית או במצב סטנדרטי יותר של שילוב בין הקורונה לבין הנטייה ה"דורית" לקשרים וירטואליים אשר מאפשרים לבני נוער רבים יותר נינוחות (ולעתים דווקא יותר פתיחות ואינטימיות) בתקופה הרגישה של גיל ההתבגרות. עם זאת, נדמה לי שאתם צודקים בכך שאתם שומרים על יד על הדופק, ובודקים שהמצב תקין ושלא מתקבע מצב של הימנעות מקשרים פנים אל פנים. בהתאם, נדמה לי שבשלב זה כדאי להמשיך ולנהל בעדינות את השיח עם בנכם למרות הקושי שלו- לשתף בעדינות ובמינונים קטנים במחשבות ובחשש שלכם, לשאול שאלות קונקרטיות (עם מי נפגש ומדבר, למשל, או האם חברים אחרים כן נפגשים) ואם נשמע לכם מתאים, גם להציע לו לפנות לשיחות טיפוליות כדי לברר יותר לעומק את הקושי במפגשים פנים אל פנים. כמו כן, חשוב מאוד לבדוק האם יש שינוי רגשי או התנהגותי בהיבטי חיים נוספים (לימודים, התנהלות במשפחה, מצב רוח, דפוסי אכילה ושינה) ובמידה ואכן יש שינוי מטריד בהיבטים אלו, לפנות להתייעצות מקצועית.
ליטל
