ליטל, תעזרי לי בבקשה!!
היום היתה לי פגישה עם המטפלת ודברנו על ההודעה שענתה לי, ש"היא לא תעשה עם חברה שלי דבר, בלי דבור איתי קודם" והיה נראה לי שהמטפלת שלי מנסה לטאטא אותי, אמרה שאולי חברה שלי תתקשר אליה בעוד תקופה כשאנחנו נסיים. אמרתי לה שזה נראה שבא לה שאעזוב, והיא הכחישה. היא גם טוענת שלא תזכור את השם של חברה שלי, וגם לא מתכוננת לרשום אותו על המקרר, ואם חברה שלי לא תספר בשיחה הראשונה שהיא בקשר איתי, היא לא תקשר ותקבל אותה, והציעה לי לסדר את העניינים איתה בעצמי.
הסברתי לה שחברה שלי לא מרימה לי עכשיו את הטלפון, כיון שלא חזרתי אליה מיד כבקשתה(ועשיתי זאת בגלל זה, כדי שלא תשתמש במטפלת כנשק...) ואני כ"כ לא רגועה. פוחדת שאאבד שוב אמון, שבנינו בעמל.
אני פגועה ממנה עד עמקי נשמתי. נשגב מבינתי למה לא יכלה לומר לי שתשתדל לזכור את השם שלה לפחות, כמו ניסתה להתחפף מלקיחת אחריות מינימלית.
אני אוהבת אותה מאוד, וקשורה אליה. ועכשיו מרגישה במלכוד. מצד אחד, אני מאוד פגועה עכשיו, יותר מלפני הפגישה, ומנגד אני לא רוצה לעזוב אותה.
כ"כ כועסת עליה. אכפת לי שלא הצליחה להרגיע אותי ולהוכיח לי שהיא באמת אכפתית. אמרה לי בסוף הפגישה שאני חשובה לה, ועניתי לה שכדי שארגיש זאת היא צריכה להוכיח לי במעשים ולא בדיבורים.
חשוב לי לציין שמדי פעם זה קורה לי שאני מאבדת בה אמון, וזה חלק מהעבודה בטיפול, אבל הפעם הרגשתי שאולי היא מבחינתה יכלה להיות יותר אכפתית ולא לעודד את שבירת האמון. מחכה לתשובה, ותודה לך על התגובות.
שלום לך.
אני מבינה את תחושותייך ואת התסכול שלך, ואת הכאב המתעורר סביב תחושת הפגיעה באמון. נדמה לי שהסוגייה כרגע אינה מי מכן צודקת פורמלית אלא איך מגשרים על אכזבות כאלו, על סדקים באמון ועל התנגשויות של אינטרסים. לא קל להחזיק גם את הפגיעה והכעס וגם את האהבה והצורך במטפלת, אך נדמה לי שעם כל הכאב הכרוך בדבר, זה יכול להיות גם מרחב לעבודה משמעותית על נושאים עמוקים הקשורים באמון ובשימור קשרים גם לנוכח אי הסכמות. במילים אחרות, אני חוששת שאין "קיצורי דרך" אלא רק עבודה קשה שתאפשר הבנה מעמיקה יותר של הדינמיקה ושל מה שעוררה בתוכך. לא קל להסכם לשיח כזה, ולמגע עם האכזבה והפגיעה אבל נדמה לי שאין דרך אחרת.
ליטל
