פעם אחרי פעם כבר כמה שנים שאני מוצאת את עצמי כמעט כל יום בוכה אני כל הזמן מוצאת את עצמי בשאלה של האם יסכימו לי מה שאני עתידה לבקש? אני מקבלת לא כל הזמן אני רגילה להתחנן ולבכות לעבור כל כך הרבה אם בכלל נותנים לי . לראות את כל החברות שלי נהנהות מהחיים את הקשר שלהן עם ההורים ואז את אבא שלי צועק עלי מפחיד אותי גם לפעמים המעשים השאירו אצלי טראומות ואמא שלי עומדת מהצד ולא אכפת לה היא אף פעם לא תמכה בי. שנה שעברה כבר הפסקתי לבקש ללכת לבית של חברה עם כל הבנות הפסקתי לבקש ללכת ללופט עם כולם הפסקתי לבוא למפגשים של החברות התרחקתי מכולם נשארתי בבית לא יצאתי מהפחד לעבור יום של בכי מלא בשכנועים פשוט ויתרתי זה גרם להתרחקות שלי מכולם הפסקתי להיות מי שאני תרתי משמע הרגשתי שאין לי כלום להציע כבר נשארתי בטראומה. השנה החלטתי שאני בחיים לא יחזור להיות הבן האדם הזה. והנה השנה הזאת עם הקורונה שמקשה על הכל כל בקשה שלי אני צריכה לעבור ייסורים כדי להיפגש עם חברות רק כדי שידעו שאני קיימת.אני כל יום בוכה בלילה לא בא לי להמשיך ככה אני לא מסוגלת יותר אני מרגישה לבד ריקנית . העובדה שאבא שלי לא חושב על איך אני ירגיש אחרי הדברים שהוא אומר כלכך מייגעת אני לא מצליחה להתמודד יותר כבר 3 שנים אני סובלת מאותו דבר לאחרונה אני כבר כל יום עם דמעות בעניים גם בלי שקרה משהו באותו היום מה לעשות?
שלום לי.
אני שומעת בדברייך את הכאב והתסכול העצומים לנוכח ההתנגשות בין מה שחשוב לך ומשמח אותך, לבין הדרישות והגבולות המשפחתיים. אני שומעת מדברייך גם שמתוך יאוש עצום, ניסית להתמודד עם המצב דרך "כיבוי" וריקון של עצמך ושל רצונותייך- אך בחירה זו כמובן מלווה בסבל נפשי. לא ציינת את גילך אך אני מתארת לעצמי שאת תלמידת תיכון. זהו גיל שאכן מאוד קשה לנהל בו "מלחמות" והתנגשויות עם ההורים, ולשנות את טיב היחסים איתם, ולכן אני חושבת שחשוב מאוד שתקבלי עזרה מבחוץ. אם את חושבת שהורייך יסכימו, אני מציעה שתבקשי מהם לקחת אותך לטיפול פסיכולוגי. במסגרת טיפול אפשר לקבל תמיכה וסיוע בהתמודדות עם הרגשות הקשים שאת חווה, וסיוע ביצירת דיאלוג טוב יותר עם ההורים. אם האופציה הזאת לא נראית לך רלוונטית אני מציעה לפנות ליועצת בי"ס להתייעצות (גם אם כרגע זה בטלפון/זום) ובמקביל- למרכזי נוער אשר קיימים כמעט בכל עיר ונותנים לבני נוער מענה אישי ומדויק יותר מכפי שאפשרי בפורום. בנוסף, עם כל הקושי הכרוך בכך, אני חושבת שקריטי שתמשיכי להילחם על הקשרים החברתיים שלך ועל קיומם, גם אם במגבלות הקיימות. נשמע שמול המשפחה את מרגישה בודדה וכועסת, וקשרים חברתיים הם המקום ליצור יחסים וקשרים אחרים, ולהפחית את הבדידות והסבל.
ליטל
תוכלי למצוא כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול
.jpg)
