שלום גליתה.

נשמע שביתך אכן מתמודדת עם מציאות לא פשוטה, וטוב שאת מנסה למצוא דרכים להבין את תחושותיה ולסייע לה להתמוד עם האתגר. אני חושבת שישנם שני היבטים להתמודדות- אחד חברתי ואחד רגשי. ברמה הרגשית, אני חושבת שחשוב מאוד להזמין את ביתך לשתף בתחושותיה ו"לשים על השולחן" את האפשרות שלצד ההבנה והבגרות שהיא מפגינה, קיימים גם תסכול, כעס ואכזבה. דווקא ילדים רגישים ונבונים עשויים במצבים כאלו להשתיק את הרגשות הפחות "לגיטימיים" ורציונליים, וחשוב להעביר לה מסר של לגיטימציה לכל הרגשה, גם אם תשלול תחושות אלו. בהקשר זה, אני לא חושבת שהייתי פונה לחיפוש "בכוח" אחר צדדים חיוביים.

ברמה החברתית, לצערי איני מכירה פתרונות או קבוצות רלוונטיות, אך מאחר ומדובר בילדה בת 11, שכבר יש לה קשרים משמעותיים עם חברות ספציפיות, הייתי משקיעה את מרב המאמצים בשימור קשרים אלו, ומגייסת גם את הורי החברות הקרובות לעזרה. אם אפשרי כדאי לזיום מפגשים פרטניים, גם אם קצרים, עם מסכות ובאוויר הפתוח, ובמרחק כך שהקשרים והקרבה ישמרו גם אם ההשתתפות במלוא הפעילות החברתית אינה אפשרית כרגע. בנוסף או במידה ולא אפשרי, כדאי לנסות ליזום שיחות זום קבועות עם חברות קרובות. 

כמו כן, חשוב מאוד לשים לב לביטויי מצוקה- מצב רוח ירוד, הסתגרות, שינויים בדפוסי אכילה והשינה. קשה לצפות האם וכמה המצב פוגע, מאחר וילדים שונים מאוד בתגובותיהם וכוחותיהם, אך כדאי להיות עירניים לסימני מצוקה ובמידה ואלו מתעוררים להתייעץ עם פסיכולוג ילדים.

ליטל

תוכלי למצוא כאן רשימה של מטפלים שמתמחים בטיפול רגשי לילדים להתייעצות