שלום, הבת שלי בת 6, ילדה מקסימה חייכנית, שמחה, (יש אח קטן והם חברים טובים, ואחות גדולה ויש מתח וקנאה ביניהן), עלתה לכיתה א' השנה.
מאוד קשה לה המעבר מהגן לביה"ס, היא מדברת על כך שלא אוהבת את זה בכלל, במיוחד בצורת הלמידה הנוכחית מקוונת, בוכה הרבה.
גם לפני העליה לכיתא א' היא הייתה מגיבה לשאלות פשוטות או הצעות תמימות רגילות בצורה לא מידתית, ישר מתפרצת בבכי, נופלת על הברכיים, נוהמת. היא גם נרגעת די מהר.
השאלה שלי האם כדאי לפנות לפסיכולוג ואיזה סוג טיפול לחפש, פסיכולוג ילדים, רכיבה טיפולית, טיפול באומנות, הדרכת הורים?אולי זה יעבור עם ההתבגרות? מה הכיוון שיכול להיות הכי יעיל במקרה כזה בשביל לא לבזבז את הזמן שלנו שבמחסור מתמיד?
תודב רבה
יוליה
שלום יוליה.
ההסתגלות לכיתה א', ובוודאי במתכונת הנוכחית, היא מאתגרת עבור ילדים רבים, אך מאחר ואת מתארת קושי רגשי החורג מהתמודדות זו, נשמע לי שאכן כדאי להתייעץ עם איש מקצוע. קשיים מהסוג שאת מתארת אכן עשויים להתמתן עם ההתבגרות אך עשויים גם להוות בסיס לקשיים נוספים ולפגיעה בדימוי עצמי, ומאחר וקשה להעריך זאת דרך האינטרנט, אני מציעה לפנות להתייעצות ראשונית עם איש מקצוע אשר יוכל להציע חוות דעת אישית ומעמיקה יותר. הן טיפול באמנות (אם לביתך יש זיקה מסוימת לעבודה עם חומרים) והן טיפול פסיכולוגי "רגיל" יכולים להתאים- מציעה לבחור איש/אשת המקצוע עליהם את יכולה לקבל המלצות מהמעגל הקרוב לך, או לאיש/אשת מקצוע אשר את מרגישה חיבור לגישתך הטיפולית כפי שהיא משתקפת מאתרי האינטרנט שלהם.
ליטל
תוכלי למצוא כאן רשימה של מטפלים שמתמחים בטיפול רגשי לילדים להתייעצות ובחינת טיפול
