שלום ליטל.
כל כך מבולבלת.
מצד אחד בטוחה שיכולה כבר לבד מצד שני לפעמים בהפסקה שבין הפגישות יש תחושת חוסר ורצון ל"החזיק יד".
ואני די בטוחה שיכולה לבד אבל התחושה הזאת מפחידה.
ואני כבר די רוצה לסיים ובאמת נראה לי שזה אפשרי ורק הפחד מהפחד והתחושה הזאת.
אוףףף!
מה עושים?
שלום לך.
סיום טיפול מפגיש עם סוגיות רגשיות עמוקות ומשמעותיות כמו תלות, עצמאות, אמון, אינטימיות ועוד. במובן זה, לא מפתיע שאפשרות הסיום מטלטלת אותך ומלווה בכאב, סערה והתלבטויות רבות. ובפרט, אם אני זוכרת נכון, כאשר הקשר הטיפולי המתמשך רווי אף הוא בטלטלות וקונפליקטים. לאור זאת, אני חושבת שהדבר המרכזי שניתן לעשות הוא לעבד עוד ועוד, שוב ושוב, בתוך הטיפול, את התחושות והמחשבות העולים סביב אפשרות הסיום. עיבוד טוב של אפשרות הסיום מלווה במקרים רבים בצמיחה נפשית ובעיבוד היבטים נפשיים אשר לא בהכרח היה להם מקום קודם לכן. לכן, גם אם לעתים הרצון לעזוב "בוער", נדמה לי שכדאי לקבל החלטה זו רק כאשר תהיי בטוחה שהקדשת די זמן לעיבוד ההחלטה ובמידה והחלטת לעזוב- לתהליך הפרידה עצמו.
ליטל
