הי
לפני שבוע היינו שותפים בתאונת דרכים. בעלי ביתי ואני. עמדנו על המדרכה ורכב אבד שליטה ונכנס בנו.
יצאנו בנס ללא פגע.
כולנו עדיין נסערים אך אני בעיקר. נוטה לבכי ועצבנות.
התפקוד והריכוז שלי לא משהו. אני מרגישה חוסר בטחון וחוסר אונים לגבי מה שלא בשליטתנו... אני די מסוגרת בעצמי, ולא מתקשרת רגיל, בעיקר עם האנשים הקרובים.
אני תוהה אם זה מצב נורמלי שיעבור כי אחרי הכל עברנו חוויה קשה, או שהוא מצריך טיפול.
תודה רבה.
שלום שרה.
חווית חוויה מטלטלת ביותר, ואני שמחה לשמוע שלפחות לא נפגעתם פיסית. חוויה מהסוג שחווית "הופכת את העולם" ומפגישה עם חוויות של חוסר אונים, פחד ואובדן אמון בעולם כמקום בטוח. במובן זה, תגובתך טבעית. תגובות מהסוג שאת מתארת נחשבות לנורמטיביות ואינן מצריכות טיפול בחודש שלאחר האירוע, אך במידה והן נמשכות מעבר לכך מומלץ מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי למנוע התקבעות של הסימפטומים. לצד זאת, במידה ותרגישי שבשבוע הקרוב אין שיפור בתפקוד ובחווית המצוקה, אני מציעה ליצור קשר עם מטפל/ת המתמחה בטיפול ממוקד טראומה (טיפול קוגניטיבי התנהגותי בטראומה למשל) ולערוך התייעצות טלפונית ראשונית לגבי הצורך בקבלת עזרה. בינתיים, מה שחשוב הוא לנסות ככל האפשר לשמור על שגרה תפקודית- לנסות להיות בקשר עם חברים ובני משפחה למרות הקושי, לעבוד, לעשות פעילות ספורטיבית. כמו כן, חשוב מאוד לשים לב שאת לא נמנעת ממקומות אשר מזכירים את האירוע ו"לתרגל" התמודדות עם גורמי פחד. למשל, לנסוע במכונית, לעבור במקום בו התרחשה התאונה, ללכת על מדרכות.
מקווה שהדברים ירגעו בהקדם,
ליטל
.jpeg)
