כבר הרבה שנים שאני בטיפול דינמי עם מטפלת מקצועית וטובה הרבה צעדנו...
מה שמציק לי זה שתמיד בסוף אני חוזרת להתמודד מולה בנושא של יש הבנה או אין היא מבינה או לא...קרבה ריחוק...
אני לא בוכה מולה אבל בבית עם עצמי כן...
יש תקופות יפות ויש שאני מרגישה לא מובנת בכלל....למרות שהיא צמידה מציעה ומנסה...
קשה לגלות שהיא שונה ממני יש לי פחד נוראי לחוש שוני...
ועכשיו הקורונה הטיפול מרחוק היה זוועתי!
חזרנו מקרוה עם מגבלות של מרחק ועוד...
אבל אני עדיין סוחבת איתי את הקושי והכאב מהתקופה של הריחוק...
גם עם הפסקות קשה לי חופשות חג וקיץ קשות לי מאד...ודווקא ככל שהקשר נבנה ...ומעמיק יותר קשה לי עם הפסקות בשבילי הפסקה היא ניתוק הקשר!
חוסר אכפתיות ....ולהשאיר אותי לבד...ולהנות...כביכול..
מהי התקשרות אבוילנטית? איזו התקשרות נראה שיש לי?
ומה יכול לסייע לי להתקדם ולהרגיש ביטחון הקשר ?
מאד מסייע לי להיפגש כמה פגישות בשבוע כרגע אין לי יכולת כספית וזה מעיק עלי
מה אפשר לעשות? מה יכול להקל?
אני מרגישה מחפשת אי של שלווה...בתוכי....ומשהו להרגיע את הכעס האכזבות והציפיות...
שלום חנה,
נשמע שהטלטלה שאת צווה בטיפול ובקשר עם המטפלת מייצגת משהו מהחוויה הפנימית וכפי שכתבת, מספרת משהו על דפוסי ההתקשרות הקיימים. תוכלי לקרוא כאן עוד על התקשרות אמביוולנטית . הקשר הטיפולי ככל הנראה ״מציף״ קשיים קיימים, כאשר בעיני לא כדאי לעקוף את הכאב שעולה בטיפול, על אף המורכבות והקושי, אלא לנסות לשתף בקושי ובכעס שעולים את המטפלת, על מנת שתכנים נפשיים אלו יוכלו להיות חלק מהעבודה הטיפולית. אני מאמינה שמה שיכול לסייע בכדי להרגיש ביטחון בקשר, הוא שיח פתוח על חוסר הביטחון שאת חווה כרגע ועיבוד התכנים במסגרת הטיפול.
באופן כללי, אני מציעה לך להמשיך על אף הקושי, ולנסות לזהות את הדפוסים שעולים, את התסכול ואת הכעס מבלי להיבהל מהם או לנסות לדחוק אותם הצידה, כנראה שהם בעלי משמעות להבנה של הקושי שאת חווה בתוך מערכות יחסים. כתבת שאת לא בוכה מולה - אולי לאחר מספר שנים של טיפול תוכלו להתחיל לבוא במגע עם הכאב גם ביחד, על מנת שלא תישארי לבדך עם הכאב שעולה.
בהצלחה,
יעל
