שוב אני...
אני קצת תוהה אם אני מנסה בכח לתת לזללנות ולצורה החזירית שאני אוכלת תגית של "הפרעות אכילה" כדי שזה ייתן מעין לגיטימציה, ולא שאני סתם אוכלת ללא הפסק...
אני רואה מסביבי רק נשים רזות, רק קבוצות הרזיה, רק טיפים על מה לאכול ומה לא לאכול, רק דרכים לרדת במשקל כדי להיראות יותר טוב בביקיני בקיץ (מצחיק אותי בכלל לחשוב על ביקיני). ואני אוהבת אוכל, אני מרגישה סיפוק נפשי כשאני אוכלת משהו טעים ומתוק, יש ימים שאני רק חולמת על המבורגר או גלידה, במיוחד בימים קשים.
אבל האם זה נחשב הפרעת אכילה? האם זה מוזר שאני כאילו רוצה שתגידו לי "כן, זאת הפרעת אכילה, לכי לטיפול"?
שלום אריאל.
איני יכולה לאבחן דרך האינטרנט האם מדובר בהפרעות אכילה "לפי הספר" או לא, אבל אני בהחלט שומעת את הסבל והעיסוק הרב שלך בנושא האכילה והמשקל, ולכן גם מאמינה שאין סיבה לחכות לכך שתתפתח הפרעת אכילה "מלאה", הרסנית לגוף ולנפש, כדי לפנות לעזרה טיפולית. סבל נפשי וסימפטומים גופניים קיימים ואמיתיים גם אם אינם עונים לקריטריונים הפורמליים ולכן אני מציעה שלא תהססי ואם את סובלת, פני לטיפול בו תוכלי להבין יותר לעומק מה עומד בבסיס הקשיים בתחום הרגשי והתזונתי.
ליטל
תוכלי לקבל כאן רשימה של מטפלים שמתמחים בטיפול בהפרעות אכילה
