אני מרגישה כל היום שבא לי לפצוע את עצמי כאילו להעניש את עצמי אפילו שמבחינה הגיונית אני יודעת שלא עשיתי שום דבר רע.אבל אני מרגישה שגרמתי לה סוג של סבל.
האבסתי את עצמי אכלתי בכעס ההרגשה היא כאילו צריך להכניס עוד ועוד דברים לתוך איזה חור גדול כדי להפסיק להרגיש אותו
שלום לך.
הקורונה אכן מביאה איתה התמודדויות לא פשוטות, אשר מאתגרות את המרחב הטיפולי אשר אמור להיות יותר "נקי" ויותר מותאם לקצב ולעיתוי בו עולים התכנים במטופל עצמו. נשמע מדברייך שהמפגש עם אפשרות המחלה מפגיש אותך עם חוויות לא פשוטות- חוויה של עצמך כהרסנית ומסוכנת, חוויה של המטפלת שלך כפגיעה, חוויה של חילופי תפקידים בהם את זו שאמורה להרגיע ולשמור על המטפלת שלך. אני יכולה רק לדמיין, לאור עוצמות הכאב והשנאה העצמית שמתעוררים בך, שחוויות אלו אינן קשורות רק במצב המטורף והמטלטל בו אנו חיים כרגע, אלא גם בעולמך הפנימי וב"שדים" המתעוררים בו במפגש עם הטריגרים שהמציאות מייצרת. את כמובן כבר יודעת שהדרך לצלוח את המקומות האלו היא לדבר בטיפול, שוב ושוב, ולהיות סבלנית לתכנים שמתעוררים. צלחתן כל כך הרבה ביחד, אני מאמינה שגם את התחושות והקטיעות האלו אפשר יהיה לשרוד, לאט לאט ועם הרבה עדינות.
שמרי על עצמך,
ליטל
