שלום ליטל.
אני מתחילה להבין שמה שעברתי עם המטפלת הקודמת היה פוגעני.
מותר למטפל לכעוס או אפילו לשנוא מטופל, אבל אסור לו לבצע בפועל פעולה פוגענית (כמו לטרוק דלת בכעס/ להפחיד/ להאשים/ ליצור אידיאליזציה כוזבת וכד')
זה קרה בטיפול הקודם שוב ושוב.
אני לא צריכה אישור של אף אחד לכך, אני יודעת שזו הפרה אתית מה שהיה שם.
השאלה- האם יש טעם לשלוח למטפלת הקודמת מכתב סיום עם מה שאני חושבת באמת על מה שקרה בטיפול?
לכתוב לה שחור על גבי לבן שזה היה פוגעני ולפרט למה?
יש טעם בזה?
אני רוצה שהיא תפחד לעשות את זה למטופלים אחרים.
אבל אולי זו סתם נקמנות.
מה דעתך?
שלום חניתה.
טוב שאת מעלה שאלות לגבי מקור הצורך בכתיבת המכתב- אני חושבת שזו שאלה טובה וחשובה, אשר אינה נוגעת רק לאפשרות להועיל למטופלים אחרים אלא גם, ובעיקר, לצרכים עמוקים יותר שעשויים לעמוד בבסיס הרצון לכתוב מכתב כזה: קבלת הכרה בכאבך, תחושה של עשיית צדק, הסחת דעת מהטיפול הנוכחי, נקמנות ועוד. בהתאם, אני חושבת שכדאי לברר בטיפול הנוכחי שלך מה מקור הצורך בכתיבה, אילו פנטזיות ותקוו נלוות לה ומה יכולות להיות ההשלכות הרגשיות עבורך (לחיוב או לשלילה).
ליטל
