בת 38
נשואה. אמא.
רקע- התעללות פיזית הטרדות מיניות ואלימות בילדות.
בטיפול פסיכולוגי שנתיים. לא עוזר כלום (בינתיים?)
מפחיד אותי שאני שונאת אנשים.
את כולם. חוץ מהילדים הביולוגיים שלי.
את ההורים והאחים שלי לא שונאת אבל לא אוהבת. מתרחקת מקשר איתם ועם כולם.
את כל השאר- שונאת!!!!!
חמותי, גיסות, אחיינים, חברים, דודים, בני דודים, קולגות.
שונאת את כולם!
לא רוצה לעשות רע לאף אחד. ואין לי הנאה לדעת שרע להם.
אני רק שונאת! שונאת! שונאת!
מה יש לי?
אני אנטי סוציאלית?
שלום לך,
את מתארת התמודדות מורכבת עם רקע של טראומה. אני שמחה לשמוע שאת בטיפול, אבל מצטערת שאת מרגישה שזה לא עוזר. לפעמים, עיבוד של חוויות טראומטיות הוא תהליך ארוך ומכאיב, ולוקח זמן עד שניתן לחוות הקלה. כמובן שהחוויה שאת שונאת, יכולה להיות קשורה במצבך הנפשי ולרקע שתיארת, ולכן לא הייתי ממהרת לקרוא לכך ״אנטי סוציאליות״, אלא אולי לנסות להבין יותר לעומק במסגרת הטיפולית את הכעס שעולה בך ביחס לאחרים, ואת הקשר שלו לחוויות מוקדמות. אני מקווה שיש לכך מקום בטיפול ושאת משתפת בחוויה זו גם את המטפל/ת. אני מאמינה שבאמצעות תהליך נפשי משמעותי, ניתן יהיה לתת יותר פשר לחוויה שאת מתארת במפגש עם דמויות בעולמך ולתחושה הקשה שעולה בך בנוכחותן.
בהצלחה,
יעל
