שלום שרון,

נשמע מדבריך שאתם חווים קושי ותסכול בשל הקושי שלה לקחת אחריות על מעשיה ועל התנהגותה. אני מבינה שילדיה עשו את מיטב המאמצים בכדי לתמוך אך הגיעו לנקודה בה אינם יכולים להמשיך לתת מענה. איני יודעת כיצד עליך לנהוג, אך אני מבינה שבעלך נקט בעמדה מסוימת, ולכן אני תוהה לגבי האחריות שלך במצב זה. מאחר והוא בנה ונקט בעמדה זו, השאלה אם זו אחריותך לתת מענה מסוג אחר, או שהעניין בטיפולו. כמובן שניתן היה לשקול את האפשרות של הפניה שלה לטיפול נפשי על מנת לעזור לה להתמודד עם המצב. עם זאת, על מנת שתוכלו לתמוך בה גם היא צריכה לקחת אחריות ולהודות בבעיה, וכל עוד אינה עושה זאת המצב נותר בלתי אפשרי לשינוי מבחינתכם. ניתן לחשוב כיצד אפשר לנהל איתה שיח פתוח שאינו יוצר התגוננות לגבי התנהלותה, באופן שאינו מאשים ומגלה אמפתיה כלפי התנהגותה הבעייתית. אני מקווה שתוכלו לחשוב ביחד מה האפשרויות לתמוך בה מבלי להמשיך ולאפשר את ההתנהגות ההרסנית באופן שיפגע בחייכם. זה אכן מצב מורכב שככל הנראה אין לו פתרון פשוט. 

בהצלחה, 

יעל