היי,
אני סובלת מפחד מפני אובדנות או פחד שאני אובדנית או שמא אתאבד פחד מחוסר שליטה וחוסר ביטחון.
מטופלת במסגרת אשפוז יום מחודש דצמבר ואובחנתי כסובלת מדיסוציאציה וחרדה חמורה. אני בנוסף סובלת מחוסר ריכוז עייפות ומניתוקים.
לאחר טיפול באנפרניל במשך 3 וחצי חודשין שלא צלח עברתי לפני שלושה שבועות לטיפול בציפרלקס 10 מג שטופלתי בו 7 שנים בעבר ובטיפשותי הפסקתי לפני יותר משנה ולאט לאט מצבי החל להתדרר. כעת ממתינה להשפעה. כמו כן נוטלת רבע קלונקס 3 פעמים ביום ואני רוב היום מדוכדכת ועייפה, התקפי חרדה אין, מחשבות אובססיביות פחות אך יש מידי פעם פחד מאובדנות בעיקר ברגעים שאני לבד. בנוסף יש לי פחד/אובססיה שהמציאות אולי לא אמיתית למרות שאני רואה אותה וניתוחים מידי פעם של ההתנהגות והדיבור והניסיון להבין את ההגיון שבהכל.
מטופלת שיחתית ותרופתית- זה עוזר אך בבית הפחדים מתגברים.
שלום רעות.
אני מתארת לעצמי כמה קשה לשאת את התחושות, וטוב שאת זוכרת ומזכירה לעצמך שהשיחות הטיפוליות עוזרות ושתוכלי להרגיש טוב יותר כאשר יושג איזון תרופתי. אני כמובן מציעה שתשתפי את הצוות עוד ועוד, כמה שיהיה צורך, בתחושות הקשות ובקשיים שעולים כאשר את בבית. מעבר לכך, כדאי לבדוק האם מעבר לקשיים שהביאו אותך לפנות לטיפול מלכתחילה, ומתבטאים בין היתר בפחדים שתיארת, את מגיבה גם למעבר החד מה"עטיפה" שאשפוז מייצר לבין הסביבה הביתית שמטבעה היא פחות עוטפת ושומרת. זה מעבר לא קל, ובוודאי בתקופת משבר קיצונית, ויתכן שהמחשבות האובדניות והפחד מהן מבטאות בין היתר את תחושת חוסר המוגנות. זה לא קל, בלשון המעטה, אבל אולי אם אפשר יהיה לברר ולעבד את הנושא יותר לעומק בטיפול, לאט לאט תהיה גם הקלה.
ליטל
