היי, אני בסוג של פלונטר.
הפסקנו את הטיפול לאור המצב, כיוון שאני פחות מסתדרת וירטואלית. המטפל שלי לא מתעניין בשלומי בכלל, כלומר אנחנו ממש בניתוק קשר מוחלט מאז שהכל התחיל. אני לא מצליחה שלא להיפגע מזה, היה לנו קשר כל כך קרוב שנים. ופתאום כשאין פגישה אני לא מעניינת אותו. רוצה לספר לו על הרגשות שלי אבל אנחנו כאמור בהפסקת הטיפול עד להודעה חדשה. בינתיים אני מתבשלת בתחושות הקשות, לא יודעת איך לעבוד עם זה..
שלום סתיו.
אני יכולה להבין את הכאב על הקטיעה בתהליך הטיפולי, ואף את האכזבה מאי יצירת הקשר של המטפל. לצד זאת, אני חושבת שכדאי להטיל ספק ולבדוק האם התחושה ש"כשאין פגישה אני לא מעניינת אותו" היא הדרך היחידה להבין את בחירת המטפל לא ליצור קשר. למשל, האם יכול להיות שבחירה זו נעשתה מתוך מקום של כבוד לבחירתך, או מתוך אמונה שאם תרצי קשר תצרי אותו בעצמך? איני טוענת שאלו בחירות שהן נכונות בהכרח, אלא שכדאי לבחון טוב יותר מה מתעורר בך ואיך את מפרשת את בחירת המטפל. וכמובן, כאשר תחזרו לקשר טיפולי, אני חושבת שחשוב מאוד לשתף באכזבה ובפגיעה שלך, להבין מה עמד מאחורי בחירת המטפל וכיצד ומדוע את חווה זאת.
ליטל
