אני כבר בטיפול, אבל זה לא נגמר ולא נראה שיגמר לעולם.
באמת יש לפסיכולוגיה מענה לחוויות עבר טראומתיות ממושכות?
חיים כמו מלחמה, כמו שדה קרב, חיים של חיים ומוות פיזי ונפשי.
באמת יש לפסיכולוגיה מה להציע ואיך לרפא?
או שהבלגן הזה לא ייגמר לעולם?
הלוואי שיכולתי להניח להכל ולא לעבד כלום, הבעיה שהכל מציף אותי ולא נותן לי מנוחה.
שלום לך.
אני שומעת ויכולה לדמיין את הכאב והתסכול שעולים לנוכח הזמן והכאב הנדרשים כדי להניע שינוי נפשי מעמיק. את מספרת על עברך הכואב והטראומטי, ואני משערת כמה קשה לשאת, לפגוש אותו בטיפול מבלי להינות מפירות השינוי וההצלחה של התהליך. ויחד עם זאת, לטיפול ולפסיכולוגיה יש הרבה מה להציע. זה אכן יכול לקחת זמן, ותמיד כדאי להעלות מול המטפלת ולחשוב מדוע דברים אינם משתנים, אבל טיפול הוא גורם שינוי משמעותי ביותר. אל תתייאשי.
ליטל
.jpg)
.jpg)
