האם בריא לנפש לחיות מאחורי מסכה?
בגיל מסוים (מאוחר) גליתי שיש דבר כזה איפור והתחלתי להשתמש בו בהתלהבות.
זה החמיא לי וייפה אותי.
מאז ועד היום אין יום או לילה שאני לא מאופרת.
לצאת בלי איפור זה בשבילי לכמו לצאת בלי בגדים.
אני מרגישה שאני חיה מתחת למסכה.
אפילו שהאיפור לא כבד ולא מכסה כלום, רק נותן צבע אחיד וזוהר יותר.
אני לא מבקשת עצה איך להתחיל להוריד את האיפור, כי אני לא מסוגלת,
מבקשת להבין אם זה בריא לנפש להיות כל הזמן מתחת למסכה?
(אני בטיפול פסיכולוגי ומהמטפלת הבנתי שבעקבות טראומה ארוכת טווח יש לי מה שנקרא: עצמי כוזב, שאני לא אני, מבחינה רגשית ומבחינת מה שאני משדרת לסביבה הקרובה בפרט)
שלום לך,
נשמע מדבריך שאת עסוקה בצורך להסתתר ומודאגת מכך שצורך זה אינו בריא. עם זאת, כל התנהגות, נובעת מצורך כלשהו שלרוב התפתח מסיבה ולפעמים מגנה ושומרת עלינו ממשהו. בטיפול הגעתן להבנה שהצורך בהסתרה אצלך קשור בטראומה מתמשכת שחווית. נשמע שזו תובנה משמעותית וחשובה. אולי, מה שחשוב כעת הוא להמשיך לעבד את הטראומה ולאפשר לתכנים הנפשיים שעולים בהקשר זה לעלות בטיפול. אני מאמינה שבאמצעות עבודה טיפולית משמעותית, אולי תזדקקי פחות למסכות. עד אז, אני מציעה שתאפשרי לעצמך גם להסתתר, שכן באופן טבעי כשתזדקקי פחות בהסתרה, תוכלי להתחיל ולהפחית במידת השימוש ב״מסכות״.
בהצלחה,
יעל
.jpg)
