שלום.
הייתי בטיפול דינמי קצת יותר משנה, בשלב כלשהו בטיפול הגענו לשיח על פחד שלי מהמיניות של בני, נזכרתי שכשהיה קטן ממש, בן שלוש בערך תפסתי אותו מאונן והגבתי בחריפות לא מותאמת, הזכרון הזה ערער ממש את שלוותי וגרם לי להבין שאני מאוד חוששת מהמיניות שלו, כל הזמן אני חושבת על זה ופוחדת מכך מאוד, עד כדי כך שחששתי מהרגע שבו הוא יתבגר, לא ידעתי איך אעמוד בכך.
כמובן לא ביצעתי בפועל שום דבר שיראה לו את זה, אך זו תחושה קבועה שלי שלא היתה מודעת עד לטיפול (כיום בני בן 13)
לאחר שדיברנו על כך סיפרתי למטפלת שהיו פגיעות מיניות במשפחה, אך אני לא נפגעתי באופן אישי, רק הייתי מודעת למצב.
עקב חוסר התאמה סיימתי את הטיפול עם המטפלת והתחלתי בטיפול חדש גם הוא דינמי.
לאחרונה יש לי הרגשה פנימית חזקה מאוד שהולך לעלות לי זכרון של פגיעה מינית שעברתי ונשכחה ממני.
אני נזכרת בדמות חסרת פנים עם כובע אפור, נזכרת לפעמים באזור שבו אולי התרחשה פגיעה, נזכרת בסבי שהיה אדם מאוד בעייתי מבחינה זו (אני יודעת שהורי היו משאירים אותי כילדה קטנה מאוד אצל סבי וסבתי ללא השגחה וסבי היה מתעלל בסבתי)
לפעמים נדמה לי שאני זוכרת פרטים ספציפיים שסבי היה עושה לי או מבקש ממני לעשות.
ואני לא יודעת אם זה זכרון או דמיון.
אני מאוד חוששת שהטיפול יהפוך להיות מסע פנטזיה דמיוני במקום להיות תהליך תרפויטי.
מה דעתך?
אשמח אם ליטל תוכל לענות לי, כיוון שהיא מתמצאת בתחום.
תודה רבה!