שלום ליטל.
בשיח על אירוע/עבר טראומתי כשהמטפלת שואלת שאלה ספציפית שהתשובה הנכונה מציפה כאב גדול מידי אני עונה תשובה לא מדויקת/ לא נכונה, כדי לברוח מהכאב ו/הבושה.
האם מטפלת מנוסה מזהה כשמטופל מתחמק מכאב באופן כזה?
והאם יש דרך להימנע מהבריחה הזאת שמתרחשת באופן כמעט בלתי נשלט?
איך ניתן להתגבר? ואיך אפשר לתקן באופן מיידי?
האם לאחר הבריחה יועיל לומר: לא דייקתי כי ברחתי מהכאב, ואני לא מרגישה מסוגלת לפרט יותר כעת?
שלום לך,
השאלה שאת שואלת חשובה ומשמעותית. טוב שאת מצליחה לזהות את מנגנון הבריחה מרגשות לא נעימים. ייתכן שהפסיכולוגית מזהה את המתרחש, וייתכן ולא. אחרי הכל, פסיכולוגים אינם יכולים לדעת מה באמת מתרחש בתוך תוכו של המטופל. לכן, במצב כזה, כדאי כפי שציינת לסמן לה באיזשהו אופן שאמנם את רוצה להיעזר בה כדי להימנע פחות מבריחה מהכאב, אך שזה מאוד קשה עבורך, ולכן, את מספקת תשובות שאינן מלאות. באופן זה, לא תצטרכי לספק תשובה שאינה נכונה, אלא רק לומר שקשה לך לענות, ותוכלו לעבוד בשיתוף פעולה, אבל בקצב שמתאים לך.
בהצלחה,
יעל
.jpg)
