שלום, אשמח אם קודם תענו על השאלה ורק אז תמשיכו לקרוא- אם יהיה מטופל שנראה מרוכז בעצמו ולא מבין כלום לגבי בירוקרטיה, כמו אוטיסט ברמת תפקוד נמוכה לדוגמה שאין לו משפחה שתעזור לו- האם את חושבת שהיית מציעה לו בעצמך לפנות לשירותי רווחה או לבקש נכות כללית מביטוח לאומי?


אני נוטה להיות מרוכז בעצמי ולכן אני לא יודע בירוקרטיות או זכויות ציינתי זאת מול הפסיכולוגית.

העניין הוא שזה לא נראה לעין כנראה כמו שזה היה נראה לעין אם הייתי אוטיסט, אני מרגיש ששום דבר לא קורה אם לא ממקור חיצוני, ומרגיש שכל עוד המוטיבציה לא תגיע לי ממקור חיצוני גם אם אדע על הזכויות אהיה אדיש להם עד רמה של חוסר הבנה שהן מגיעות לי, נוטים לחשוב בגלל העברית הגבוהה שאני חכם ומבין הכל אבל לא בדיוק

לא מבין למה אבל אני לא עושה דברים אם הם לא מגיעים ממקור חיצוני בלי פקודות אין לי תפקיד ואני לא עושה כלום, הרבה אני יושב בדירה ובוהה ומחכה שהזמן יעבוד.

הפסיכולוגית שלי כבר שנה וחצי, אני הצעתי בהיסוס לבקש נכות ועשיתי כבר לבד כי היא לא הציעה בעצמה כרגע מחכה לועדה, הפסיכולוגית לא הציעה לגשת לרווחה והיא יודעת שהמצב הכלכלי שלי קשה ואני לא עובד
אני תוהה אם ההתנהלות היתה שונה אם הייתי אוטיסט לא מתפקד
או שהאם זה פשוט סוג הבנאדם שהיא והאם זה נורמלי

הקטע הוא שזה המצב הרגיל אצלי אני תמיד לא מבקש, ודיברנו על זה והסברתי את עצמי הרבה היא אמורה לדעת כבר, הנטייה הטבעית שלי מרגישה להיות מרחף לא קשור למציאות, גם אם אני יהיה במינוס וגם אם אגיע לעיקול אני אהיה אדיש, אני אהרוג את עצמי בלי להבין הכל קורה לבד, לא יודע זה מרגיש לי לא בסדר שאני אדם שיש לו פוטנציאל להרוג את עצמו והיא לא מציעה לי פתרונות מעצמה

זה קורה לבד מעצמו, היום אני הורג את עצמי מחוסר כסף ומחר אני לא אבין ששודדים אותי או שאני משלם מחיר לא הגיוני על משהו זול או שהמצב הבריאותי שלי לא תקין ומצריך טיפול, (וגם זה קרה)

בגלל הנסיבות הנל אני שוקל לגור בקראוון כדי שלא יהיו לי בעיות להתמודד איתן מלכתחילה ולא אהרוג את עצמי בלי לדעת.