אני מגדירה את המטפל שלי כך:
מלא תחושת עליונות ופנטזיות גרנדיוזיות, (אני הכי טוב, רק אני יכול, המטפל ההוא דפוק, המטפלות ההן לא מבינות, לא מקצועיות, וכד') צורך לתדלק את תחושת הערך העצמי הגבוה ורצון לקבל את הכרתי בעצם הייחודיות שלו. תפיסת העצמי שלו עשויה לנוע בחדות בין חוסר ערך לתחושת ערך עצמי מופרזת. התנשאות והעדר אמפתיה.
ולא נציין רק את המגרעות. המעלות שלו הן: מוסר עבודה גבוה, הוא איתי במאה אחוז בפגישות, אף פעם לא חולם או לא מרוכז (כן מפהק לפעמים), ומנסה ככל יכולתו להיות טוב אלי אך ללא הצלחה, כי הוא מכוון לעצמו מסכן...
ודבר אחרון- אני מרגישה שהוא פוחד/לחוץ ממני.
האם זה נקרא מטפל נרקיסיסטי?
והאם הוא באמת מסוגל לרפא?
שלום נורית.
כפי שכתבתי לך, האופן בו המטופל תופס את המטופל נובע הן ממאפייניו ה"אמיתיים" של המטפל והן מהאופן בו חוויתו הפנימית של המטופל, או "המשקפיים" שהוא "מרכיב", משפיעים על חוויתו את המטפל. בהתאם, אין לי אפשרות לאבחן את המטפל או להעריך את סיכוייו לסייע. אני יכולה רק להציע שתשוחחי איתו על תחושתייך ועל חוויתך איתו ותבדקי האם מתוך כך נוצר שיח משמעותי ומקדם או לא. מתוך כך, תוכלי אולי לקבל החלטה שלמה יותר לגבי המשך התהליך איתו.
ליטל
