שלום לך.

ראשית, אני שמחה לשמוע שהבנתי אותך לא נכון, ושאת לא מרגישה נטושה ולא נמנעת מהמשך הטיפול, אלא "רק" מהוידאו. אולי חוסר ההבנה שלי הוא גם תגובה לתנועה נפשית משמעותית שחלה לאחרונה- נדמה לי, אם אני מזהה נכון, שבעבר אירוע כזה יכול היה לגרום לך להרגיש מאוד נטושה ואבודה. מעבר לכך, אני יכולה להבין את הקושי והכאב. יש משהו בסיטואציה הנוכחית שמדגיש גם את האכפתיות והקרב אבל גם את הנפרדות והמרחק מהמטפלת, וזה לא קל, ואולי גם משפיע על הכוחות והיכולת מול הילדים. עם זאת, זה המקום להיות גם סלחנית כלפי עצמך ולהזכיר לעצמך שהסיטואציה לא פשוטה, ולהורים רבים לוקח זמן להתרגל ולארגן אותה. במילים אחרות, לאט לאט. זה לא פשוט, מכל ההיבטים, וצריך לנשום עמוק, לשאת את הכאב והחרדה ולזכור שעוד זמן מה זה יהיה מאחורינו.

ליטל