ליטל.כל פעם שקורה דבר נוראי כמו שקרה בהוד השרון,והורה רוצח את הילדים שלו..אני מזועזעת כמו כולם כמובן, אבל זה לא עוזב אותי..אני חושבת מה הרגישו הילדות הקטנות שהאדם שהן הכי סמכו עליו פתאום מפחיד ומכאיב כל כך..מה הן חשבו? איך הן הרגישו..אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה ומרגישה כאילו אני במקומן מרגישה את החרדה והכאב
חוסר האונים..
ניסיתי הפעם להימנע מלשמוע פרטים..אבל קשה לעשות את זה..
הייתי רוצה שיהיה לי כח על..להחזיר את הקטנה הזו לחיים..להחזיר הכל אחורה..
כתוב שהכל היה בסדר ושזה בא משום מקום...כנראה מאיזה מצב נפשי.ואני לא מבינה איך זה יכול להיות בעצם..
אני מבינה שאם יש ניתוק מהמציאות אדם יכול אולי לעשות דברים שלא בשליטתו בתגובה למחשבות וקולות וכו..אבל האם יש עוד מצבים נפשיים שיכולים לגרום לאדם להפוך למפלצת? הלוואי שיירקב בכלא ויסבול כל חייו
שלום לך.
אכן אין מילים ואין דרך לתאר או להבין זוועה כזאת וכאשר מתחברים ונותנים לדברים לחלחל, זה באמת בלתי נסבל. במובן זה, אני לא בטוחה שאני יכולה להציע נחמה- שהרי אין נחמה לדבר כזה- אלא רק להציע לקחת את הדברים לטיפול שלך ולבדוק היכן נוגעים בך. נדמה לי, אם אני מרגישה נכון בין השורות, שלצד הכאב המובן וה"אובייקטיבי" על אירוע נורא, הדברים גם מפגישים אותך עם נושאים "רגילים" יותר של אמון, תלות, בגידה וכן הלאה, ולהם יש מקום וחשיבות בטיפול.
צר לי שאין אפשרות להקל יותר הפעם, אלא רק לומר שליבך במקום הנכון, זה באמת בלתי נתפס ובלתי נסבל.
ליטל
