שלום ליטל,

במהלך השנים האחרונות הקדשתי את עצמי למען העיסוק שתמיד חלמתי עליו, הייתי ממש במקום שרציתי להיות ובסביבה הטובה ביותר.
אי הבנה הובילה לכדור שלג שהמשיך להתעצם עד שנוצר מצב שבו נאלצתי לעזוב לא מהסיבות הנכונות.
מאז אותו יום, אני לא מסוגלת להרים את עצמי מבחינה מנטלית, אני לא מאמינה בעצמי יותר, מפחדת שהזמן מתקתק ואני לא אוכל לחזור לעולם למה שהייתי.
במקביל, המצב הכלכלי הפך לקשה מנשוא כשבזמנו הכל היה מעל המצופה.
אני לא מסוגלת לעבוד בעבודות שונות לאורך זמן כי אני מרגישה שזה מבזה את מי שאני ואת מה שאני מסוגלת לתת.
אני נגררת חודש אחרי חודש כדי לשלם דברים בסיסיים ובקושי מצליחה להרוויח.
יש לחץ גדול מצד המשפחה לעשות משהו ושזה לא יכול להימשך ככה אבל אף אחד לא מבין שאני חולמת להגשים את עצמי ולא מוכנה להתפשר.
במשך שנתיים ויתרתי ושילמתי מחיר יקר שהוביל להתרסקות פנימית אדירה, חוסר אמונה עצמית ובעיקר זמן חשוב שיכולתי לעבוד על עצמי.
הייתי בטיפול פסיכולוגי שלא עזר כי לא הייתי מסוגלת לפתוח את הפצע הזה מול המטפל ולא כי הוא לא היה טוב, אלא כי הכאב גדול מדי.
המילים שנאמרו לי באותו מקום השפילו אותי עד העצם.
אני מפחדת שהחיים שלי מקבלים תפנית איומה ושאני לא מצליחה לטפס למעלה.
אני מנסה בצעדים קטנים לקדם את עצמי גם במחיר שלא לעבוד ולהרוויח מעט.
מעגל הקסמים הזה כואב לי, אני לא יכולה להמשיך לחלום על ההגשמה שלי שהייתה כבר חלק מהחיים האישיים שלי.
המשפחה לא מבינה ולא תומכת ובו זמנית מבחינה כלכלית כרגע הם העוגן שלי והם לא מוכנים יותר לסייע.
נקלעתי לפלונטר שמוביל אותי לעבוד כדי להתקיים ולוותר על עצמי.
אני מרגישה שאני מתהלכת חצי מתה ושאני נאכלת מבפנים מבלי שאף אחד שם לב.
אני לא רוצה להמשיך בסיטואציה הזו אבל זה ממש רחוב ללא מוצא וזה לא הוגן.
כמו שאמרתי, הייתי כבר במקום טוב ועם דרך סלולה ורק טעות אחת ריסקה אותי לנצח ושינתה את החיים שלי.
זה לא הגיוני.