שלום, לאחרונה התחלתי טיפול פסיכולוגי (שתי פגישות) ואני צופה בסרטוני פסיכולוגיה ביוטיוב, ועקב מעבר מגורים אצטרך למצוא מטפל חדש. בילדותי סבלתי מהתעללות פיזית ונפשית מצד אימי. היום אני בת 33 והתחלתי לעשות אנליזה עצמית והתגבש אצלי רצון עז להחלים מהחוויות שעברתי ולהתחיל סוף סוף לחיות. (סובלת מהתקפי פאניקה קשים, חרדות, דיכאון, כאב עיצבי פיזי ועוד מלא הפתעות)
עקב מצב כלכלי נאלצת לחזור לגור בבית הוריי, מבינה רציונלית שאין לי ברירה כרגע וצריכה להתאזר בסבלנות. יש לי כעס ושנאה רבה להוריי, כל קשר ונוחכות שלהם גורמת לי לגועל ולמתח. השאלה שלי איך להיתייחס אליהם במצבי? האם להיכנס לקונפליקטים? או להתעלם מהם לחלוטין? -משהו שבהחלט אפשרי מצידי עקב תעסוקה. בנוסף אציין שכל חיי נראו כמו קונפליקט אחד גדול איתם ואני כבר עייפה נפשית מלריב איתם, להיכנס איתם לקונפליקטים זה כמו לדבר עם אסלה.
מצד אחד רוצה ״להעניש״ אותם ולהגיד להם בפנים את כל הסבל שעברתי בגללם ומצד שני מבינה שאין בזה תועלת, הם מכחישים הכל מוצאים תירוצים ונכנסים להיסטריה -( היו מקרים שב״עדינות ובדיפלומטיות״ ניסיתי להסביר להם והם נכנסו למגננה)
רוצה למצוא חברים ולהיות יותר סוציאלית, הבדידות מחמירה את מצבי, האם יש פורמים למציאת חברים עם קשיים פסיכולוגים?
אשמח במיוחד להכיר אנשים שחוו סדיזם מצד אימם.
שאלה נוספת שלא מצאי אליה מענה באינטרנט וביוטיוב, אני מנסה להבין את דפוס התנהגות של אימי וסוג של ״לאבחן״ אותה, היא אישה שילדה אותי בגיל 20 ולא התייחסה לצרכיי, עד גיל 4 הייתה משאירה אותי לבד לבכות ולצרוח עד שאני אירדם, מאכילה אותי בצורה של ״זורקת אוכל לכלב״, הייתה ״דואגת״ לי בצורה של האכלה, לבישת בגדים יפים ונקיים, הייתי תמיד נקייה להפליא (לא שיחקתי אפילו בחול) ומסתבר מקרובים שלא הייתי מצייצת אפילו. (לא מראה רצונות ולא רגשות)
לא היה בינינו שום קשר ריגשי ואם שואלים אותי מבחינתי לי לא היתה אמא, אני אפילו לא יודעת מה זה.
בגילאים מאוחרים יותר היא החליטה לעשות ממני משרתת ועוזרת בית, אם לא הייתי שוטפת כלים הייתי מקבלת צרחות ומכות, אם לא שטפתי את הריצפה בצורה ״מושלמת״ גם הייתי מקבלת מכות, חזרתי מאוחר מביהס צרחות, בגיל נעורים אותו סיפור ויותר גרוע. הייתי הולכת על קליפות ביצים כל חיי והחיים נראו כמו חור שחור. ממידע שגיליתי לאחרונה מסבתי, מסתבר שאימי רצתה ״להשכיב״ אותי לישון מוקדם ולהיפטר ממני כדי שיהיה לה זמן לבעלה. איזו מין אישה היא? וממה סובלת? תודה.
שלום אסתר,
אני מצטערת לשמוע על החוויות שחווית ועל הקשר עם אמך, הדברים שאת מעלה קשים וכואבים עד מאוד. אני מאוד מבינה את הקושי לחזור לבית ההורים, ומבינה שהקושי כפול ומכופל בהינתן התכחשותם. לצערי לא אוכל לזרוק אבחנה באופן שאינו מקצועי דרך התיאור שלך, וכן איני יודעת איזה פורום יוכל לתת מענה, אבל בהחלט נשמע שהחוויות שחווית הותירו בך צלקות עמוקות, וכי נחשפת לחוויות טראומטיות באופן מתמשך, כך שמדבריך מתחדד הצורך המהותי במערכת טיפולית תומכת ומשמעותית בה תוכלי לעבד את החוויות הטראומטיות ואת הקשר המורכב עם הוריך. אני מצטערת לשמוע שלא התאפשר להמשיך בטיפול שהתחלת, אבל אל תוותרי וחפשי טיפול באיזור מגוריך הנוכחי, אני חושבת שזה חשוב ביותר. כמו כן, אולי תוכלי לבדוק את האפשרות של קבוצה טיפולית (אולי במסגרת בריאות הנפש דרך קופת החולים, למשל). אני מאמינה שאם תפני לטיפול, תוכלי לקבל עוד הכוונה על קבוצות מתאימות באיזור מגוריך דרך המטפל/ת.
בהצלחה,
יעל
