שלום לך.

אני מבינה את המטאפורה ושומעת את התסכול, ואולי גם את הקושי לשאת לאורך זמן את הסבל והיעדרו של שינוי מספיק. לצד זאת, אני חושבת שחשוב לשים לב לשני דברים. ראשית, טיפול בילד וטיפול בבוגר הם שונים, והקונקרטיות לה נזקקים לפעמים ילדים אינה בהכרח הקונקרטיות הדרושה לאדם בוגר. כמו כן, סיפוק של צורך אמנם לא תמיד מתנגש עם עבודת עומק אך לעתים בהחלט עשוי להסיט אותה, ואף למנוע מהמטופל לקחת אחריות ובעלות על חייו. איני יודעת היכן בדיוק חשת את סירובה של המטפלת ובאיזה הקשר, וקשה להשיב באופן כללי מאחר ובטיפול, כל מקרה וכל רגע הוא לגופו. לכן, אני חושבת שמה שחשוב הוא להמשיך ולעבד עם המטפלת את תחושותיך ואת התסכול שלך. במקרים רבים, מתוך השיח על ההתנגשויות ו/או הכשלים בטיפול צומחות הבנות והתקדמויות משמעותיות.

ליטל