שלום,
אני בן 25, לומד וקצת עובד, אני גר לבד וההורים שלי עוזרים לי וממנים חלק נכבד מההוצאות שלי.
יש לי בעיה עם ההורים שלי שמקשה עלי מאוד ביחסים איתם
קרה לי משהו בעבר ונפגעתי ואני סובל מפוסט טרואמה לא חזקה אבל כאשר אני בחרדות יותר קשה לי וכל הסביבה שלי מודעת ותומכת חוץ מההורים שלי. וזה כי אני לא מספר להם כלום, הם יודעים דברים מאוד רדודים עלי וזהו
אני עובר תלתלות רבות בחיי והם לא יודעים כלום ואני מרגיש שהם כמו כספומט ולא כמו הורים ששם בשביל הילד שלהם. אני בעיקר לא יודע איך לפנות אליהם ולדבר איתם על הדברים. הכל מסובך ואני שונא להיות לצידם כי הכל מרגיש לי מזוייף.
איך אני פונה אליהם בכלל? איך מבקשים עזרה מהם? אני לא יודע בכלל אם אני רוצה שהם יעזרו לי
ואולי עדיף בכלל שלא ידעו והמצב ישאר כמו שהוא? אני נורא מבולבל
שלום רועי,
נשמע שאתה מרגיש קושי משמעותי בתקשורת עם הוריך, ושקושי זה לא מאפשר לך לבטא את המצוקה שלך ולהיתמך רגשית על ידם ומותיר אותך בחוויית בדידות מולם. בהתחשב בכך שאתה מתמודד עם סימפטומים פוסט טראומטיים, אני תוהה אם אתה מקבל תמיכה רגשית מקצועית. במידה ולא, אני מאוד ממליצה לפנות לקבלת עזרה נפשית מקצועית. במסגרת טיפול נפשי תוכל גם לבחון את הסוגיות שהעלית כאן ביחס לקשר עם הוריך, וכן להיעזר בטיפול בכדי לנסות ולהבין האם וכיצד תרצה לנסות לשתף אותם ולהיעזר בהם. בכל מקרה, חשוב שלא תישאר לבד עם החוויה הרגשית שאתה מתאר ושתקבל תמיכה משמעותית יותר.
בהצלחה,
יעל
תוכל לקבל כאן רשימה של אנשי מקצוע המתמחים בטיפול נפשי להתייעצות ובחינת טיפול
