תפריט נגישות
חיפוש

פורום פסיכולוגיה

  • נכתב ע"י תמר ב - 11/01/2020 21:12:24

    שלום ליטל
    רציתי להודות לך על ההסכמה להשתמש ב"קול" שלך בטיפול שלי.
    כבר ניסיתי מס' פעמים לדבר עם המטפלת על הכאב שהיא גורמת לי בחיבור בין טיפוס האישיות (הרגשית, התלותית והקיצונית- כדבריה, אני מתביישת לכתוב, אך כך היא אמרה, שזו אני) לבין הפגיעה הטראומטית שנגרמה לי מההתעללות הממושכת שנחשפתי אליה בילדותי.
    אך כל פעם התביישתי בכלל על שאני מעזה להתדיין על הנושא, והפעם, בזכותך, אחרי שנה של סבל, היה לי כוח לומר לה בצורה מפורשת: "את פוצעת אותי, אני מרגישה כשאת אומרת את זה כאילו שאת עושה לי כוויה, את קורעת לי את הלב"
    רק שאני פוחדת שאולי הגזמתי בכך שביטאתי לה מה באמת אני מרגישה?
    אולי הייתי צריכה לעדן יותר? שיהיה לה קל יותר לקבל את הדברים?
    וגם, אני עדיין מתביישת ופוחדת ממנה.
    אני לא מצליחה לדמיין את עצמי אומרת לה דברים קשים בלי שבתוכי אחשוב:"בטח עכשיו היא חושבת, איזו קיצונית! הגזימה המטופלת הזאת!"
    למשל, בתקופה מאוד קשה שעברתי, היו לי מחשבות דמיוניות להרוג את הפוגע, להכניס לו איזה קוטל חרקים לאוכל שימות.
    או שפעם אחת מרוב ייאוש לקחתי 8 כדורי אקמול בבת אחת, לא רציתי למות, אבל רציתי שיקרה לי משהו שאוכל להתפטר מהסבל ולקבל תמיכה שלא היתה לי משום כיוון בעולם.
    איך אומר לה דברים קיצוניים שכאלו שאני מעידה על עצמי שהגעתי אליהם רק מתוך סבל ומצוקה, כשאני פוחדת מהתגובה המרסקת שלה?

    תשובה: לאן ממשיכים מכאן?
    נכתב ע"י ליטל פלג ב - 12/01/2020 15:47:33

    שלום תמר.


    ראשית, אני שמחה לשמוע שאת מרגישה שאפשר לתת יותר קול ומילים לתחושות. זה צעד חשוב. אני מבינה את הפחד העמוק שלך- קשה לספר ולהשמיע תכנים קשים, מכאיבים ו"קיצוניים" כאשר את לא בטוחה שיש מי שיתפוס ויחזיק אותם כראוי, ויתן תוקף לתחושותייך.


    זה משאיר אתכן, אם שתיכן תהיו מוכנות לקחת אחריות על כך, עם המשימה העדינה והמורכבת של בדיקה- איפה תגובתה אכן מרסקת ולא רגישה דיה ואיפה, אולי, חוסר האמון שהתבסס ביניכן (ואולי גם זה של עברך?) מקשה על מתן אמון. מעבר לכך, עם כל הכאב הכרוך בכך, אני חושבת שלפעמים אין ברירה אלא לבדוק- לנסות ולשתף ולראות איך תהיה התגובה והאם תצליחו לבנות משם דיאלוג טוב- כדי לדעת האם יש תקווה ובסיס להמשך הקשר. ברור לי שקל לייעץ זאת וקשה "לקפוץ למים" ולנסות, אבל נדמה לי שלפעמים "קפיצות למים" מסוג זה מסייעות בקבלת החלטות לכאן או לכאן.אם היא לא יכולה להיות שם בשבילך, מוטב שתדעי זאת ואם היא יכולה- חבל על כל רגע בו אתן לא מנסות לקדם אפשרות זו.


    אני חושבת שאני מנסה לומר שלצד ההבנה וההרגשה של כאבך, אני מרגישה גם שאין מנוס, אם וכאשר תרגישי מוכנה לכך, מלקיחת הסיכון ובדיקה. זו בדיקה קשה ומאיימת, אבל גם חשובה ומקדמת- לכאן או לכאן.


    ליטל

אנשי מקצוע ומכונים