שלום ליטל
רציתי להודות לך על ההסכמה להשתמש ב"קול" שלך בטיפול שלי.
כבר ניסיתי מס' פעמים לדבר עם המטפלת על הכאב שהיא גורמת לי בחיבור בין טיפוס האישיות (הרגשית, התלותית והקיצונית- כדבריה, אני מתביישת לכתוב, אך כך היא אמרה, שזו אני) לבין הפגיעה הטראומטית שנגרמה לי מההתעללות הממושכת שנחשפתי אליה בילדותי.
אך כל פעם התביישתי בכלל על שאני מעזה להתדיין על הנושא, והפעם, בזכותך, אחרי שנה של סבל, היה לי כוח לומר לה בצורה מפורשת: "את פוצעת אותי, אני מרגישה כשאת אומרת את זה כאילו שאת עושה לי כוויה, את קורעת לי את הלב"
רק שאני פוחדת שאולי הגזמתי בכך שביטאתי לה מה באמת אני מרגישה?
אולי הייתי צריכה לעדן יותר? שיהיה לה קל יותר לקבל את הדברים?
וגם, אני עדיין מתביישת ופוחדת ממנה.
אני לא מצליחה לדמיין את עצמי אומרת לה דברים קשים בלי שבתוכי אחשוב:"בטח עכשיו היא חושבת, איזו קיצונית! הגזימה המטופלת הזאת!"
למשל, בתקופה מאוד קשה שעברתי, היו לי מחשבות דמיוניות להרוג את הפוגע, להכניס לו איזה קוטל חרקים לאוכל שימות.
או שפעם אחת מרוב ייאוש לקחתי 8 כדורי אקמול בבת אחת, לא רציתי למות, אבל רציתי שיקרה לי משהו שאוכל להתפטר מהסבל ולקבל תמיכה שלא היתה לי משום כיוון בעולם.
איך אומר לה דברים קיצוניים שכאלו שאני מעידה על עצמי שהגעתי אליהם רק מתוך סבל ומצוקה, כשאני פוחדת מהתגובה המרסקת שלה?