אני לא יודעת מה יש בי ולמה זה קורה, אבל עברתי המון הטרדות בחיי, אני חושבת שהרבה יותר מהממוצע הנורמלי.
ואין לי מחלת הרדיפה ואני לא הוזה.
מגיל קטן מאוד ניגש אלי גבר והציע לי שאבוא איתו לטיול, לא זוכרת מה היה בסוף.
וגם בגיל מעט בוגר יותר, רדף אחרי אדם במשך 10 דקות של סיוט.
2 גברים יצאו ממונית במטרה להכניס אותי אליה בכוח, ברגע האחרון ניצלתי.
אדם שהכריח אותי לעלות איתו לאופנוע כדי לעזור לי בסחיבת שקיות שהיו לי והתחיל לדבר על בגדי ים לנשים שהוא מוכר,
יועץ זוגי הציע לי ולבעלי לדבר איתי דיבורים אינטימיים מאוד כמו אוננות עצמית כשהוא מסביר לי טלפונית כיצד והיכן לעשות זאת, על אף שלא רציתי, אך בעלי עודד את העניין והרגשתי מחוייבת.
גבר שנגע בי בניגוד לרצוני מעל הבגדים במקום המפשעות ועוד.
האם הדברים הללו הם בגדר הטרדה? או בגדר פגיעה?
האם יש טעם להעלות דברים אלו בטיפול?
אני לא מרגישה שזה גרם לי לטראומה, אבל יש לי קושי ביצירת יחסים אינטימיים ואין לי שום תשוקה ומעולם לא היה לי, אף פעם לא הבנתי למה נשים מחפשות למצוא חן ואהבה מגברים.
הדבר הזה מאוד מפריע לבעלי, ולכן אני בטיפול.
אך הטיפול מתמקד בעיקר בסביבה האלימה שבה חייתי בתור ילדה והנושא הזה לא עלה, ואין לי עניין להעלות אותו ולהתבכיין עליו, אם אין צורך.
השאלה- מה עובר את הגבול שבין הטרדה לפגיעה?
מה נקרא מה שעברתי? הטרדה או פגיעה?
והאם יש עניין להעלות את החוויות הללו בטיפול כשאין רגשות קשים כלפי זה? רק תמיהה גדולה על הגברים שלא מצליחים לשמור על עצמם?
שלום תמר.
ההבדלים בין הטרדה לפגיעה מינית הם לעתים מבלבלים, ובדרך כלל חוברים לגורמים רגשיים נוספים בהשפעתם על עיצוב האינטימיות המינית והרגשית בבגרות. בהתאם, קשה לומר ולצפות בודאות מה תהיה השפעה של שיתוף בתכנים אלו בטיפול, אך מאחר ויש לך תהייה לגבי חשיבותם, ולאור הקשיים בתחום הזוגי-רגשי שאת מתארת, אני חושבת שכדאי למסור למטפל כמה שיותר מידע- כל עוד את מרגישה בנוח לשתף ולא עושה זאת מתוך תחושת לחץ וכפייה. מה שחשוב בעיני יותר מהשאלה האם לשתף או לא לשתף בתוכן ספציפי הוא השאלה מה המוטיבציה שלך לטיפול- מה מפריע לך, מה חשוב לך, איפה את היית רוצה להשתנות ולשנות את חייך. מתוך נקודות המוצא האלו אולי אפשר יהיה להבין טוב יותר אילו תכנים כדאי להעלות בטיפול.
ליטל
.jpg)
