שלום רבקה,

את מתארת שכעת את מרגישה טוב יותר, אך חוששת מפני הבאות. את בטיפול, ועוברת תהליך, ונשמע שהטיפול מיטיב באופן כללי שכן אמרת שהכל משתפר. חשוב לזכור, ששיפור שמגיע מטיפול לא בהכרח יכול לגרום לכך שרגשות מורכבים ושקושי יפסיקו לעלות, אבל בהחלט יכול לתמוך באופן ההתמודדות עם הקושי שעולה. כלומר, מפגש עם קושי שבעבר נחווה כבלתי נסבל, יכול להפוך לנסבל בהרבה. אני סבורה שזו המטרה האמיתית של טיפול - לא לנסות למנוע ״דאון״ או קושי נפשי, אלא לתמוך בהתחזקות הנפש שתוכל לעמוד במפגש עם חוויות ורגשות לא נעימים בצורה טובה יותר. הזכרת את הדיכאון כ״תירוץ״. ייתכן, וזו תופעה נפוצה, שהדיכאון מאפשר לך דברים מסוימים שבלעדיו לא היו מתאפשרים. אולי תוכלי להעלות נושא זה גם בטיפול.

טיפול מאפשר מפגש עם תחושות לא נעימות, וכן עם הדיכאון, מבלי לנסות למנוע את הגעתם, שכן עצם הפחד מפני הדיכאון יכול להכניס למתח ולגרום לך להאמין שאינך מסוגלת להתמודד עם מה שיגיע. ייתכן ואת עייפה מהמאבק עם תחושות ורגשות לא נעימים, יותר אפילו מעייפות מהרגשות עצמם. אני מעודדת אותך להביא פחדים אלה למפגש הטיפולי, ולנסות לחקור ממה החשש ולתת לפחד הזה מקום על מנת שלא ישתק אותך. זכרי, שהחוויה הדיכאונית מייצרת ייאוש לגבי העתיד וצובעת את הכל בשחור, ואולי אף מקשה לראות התקדמות ושינוי שנעשו. אני מאוד מקווה שתוכלי לזכור זאת, המשיכי בדרך בה את כבר הולכת, ואני מאמינה שתחווי הטבה. 

בהצלחה,

יעל