אני מיואשת, הכל חוזר על עצמו, יומיים טובים ואז שבוע רע, שוב יום סבבה ואז שלושה ימים שחורים וכך זה חוזר על עצמו במינונים שונים ותלוי במשתנים נוספים.
אין לי כוח להתמודד עוד, הפסיכולוגית שלי שחיה לעוד שנים ארוכות מקסימה אבל אני לא חושבת שיש תקוה כי ככה זה לא חיים. לא יודעת מה לחשוב על החיים, הם קשים בארץ, קשים בחו"ל, לכל מקצוע יש פלוסים ומינוסים לכל עיר יש את טוב והרע ואני מרגישה שאני לא אופטימית כמו פעם אלא פסימית. אולי איבדתי את האופטימיות שגדלתי? אני בת 24, ולא רואה עתיד בשום מקום ואני מרגישה חנוקה מכל כיוון.
אני לא רוצה לקחת כדורים כמו אנשים שמרגישים כמוני, נמאס לי מהטיפול הפסיכולוגי כי הוא הוא רק 50 דקות פעמים בשבוע ואז אני נשארת לבד עם כל המחשבות, אולי זה לא אפקטיבי לי?
יש אצלי דברים ממש מורכבים בנפש ואני לא פשוטה אבל די כבר, אין לי כוח ואני רוצה להיבלע מתחת לאדמה
תודה וסליחה
שלום לך,
אין על מה להתנצל, את מתארת כאב ותחושת ייאוש שמגיעים מעומק הלב ותחושות אלו לגיטימיות. יש תקופות בחיים בהן הכל נראה שחור ובלתי אפשרי. זו תופעה נפוצה, שכאשר נכנסים לתוך חוויית ייאוש הכל באמת נראה שחור ובלתי אפשרי. אני מציעה לך לתת מקום לתחושות ולרגשות הקשים שעולים, לתת להן לצוף ולאפשר להן להיות, אך לזכור שכרגע שוטף גל של מרה שחורה, שמייצר ייאוש וצובע את הכל בשחור ושאולי קשה לראות דרכו את האופק. אין זה אומר שאין אופק. לפעמים תהליך של טיפול נפשי יכול להיות מציף ואף להעלות תחושות קשות ולפעמים נראה שאין התקדמות, אבל מה שמדבר הוא הייאוש, וזו אינה בהכרח המציאות. אולי יש מקום לחשוב ביחד עם המטפלת אם יש צורך בפגש שבועי נוסף, על מנת שתרגישי יותר ״מוחזקת״ בתקופה קשה שכזו.
לגבי טיפול תרופתי, כמובן שצריך להתייעץ עם פסיכיאטר/ית, אך לטעמי למרות התנגדות שווה לבחון את האפשרות בכל זאת, בכדי קצת לתמוך בהשפעה של הטיפול הרגשי, ולהתחיל לראות תוצאות ולחוות הקלה יותר מהר. גם אם זה רק לתקופה קצרה.
בכל מקרה, חשוב מאוד שתשתפי את המטפלת שלך בחווית הייאוש, ואם יש אדם כזה, אז גם מישהו שאת מרגישה שאת סומכת עליו/עליה, כדי שלא תשארי לבד עם תחושות אלה. אל תתייאשי ואל תהססי לפנות לעוד עזרה, חשוב שלא תשארי לבד עם תחושות מסוג זה.
בהצלחה,
יעל
.jpeg)
