אני מרגישה שאני מאבדת את זה קצת, מחכה לפגישה הבאה עם הפסיכולוגית. אנחנו נפגשות פעמיים בשבוע וזה המון ובזמן האחרון אני מרגישה שאני צריכה יותר, האם זה משהו שניתן לעשות? פתאום הכל טוטאלי באופן לא רציונלי, אני לא יודעת לקחת את הצדדים היפים שלי והמוצלחים שלי, רק את הגרועים ולההעצמים אותם, והרע מנצח לי ואני שונאת את עצמי על כך.
קצת רוצה לפגוע בעצמי איפלו, זה משהו שעשיתי בעבר ופתאום חוזר. אני רוצה להכהות הכל, אולי לכבות דברים. אין לי כוחות לעצמי יותר, אני דורשת יותר מידי מכולם. אוף.
שלום יוספה.
נשמע שאת עוברת תקופה מטלטלת אשר אולי מועצמת גם בתוך הטיפול- טיפול אמנם מכוון להשגת הקלה ושינוי נפשי, אך לפעמים הדרך להשגתם עוברת דרך "ניעור" של המערכת הנפשית ויציאה מאזורי הנוחות וחוסר המודעות. במובן זה, אני מציעה לשתף את המטפלת בתחושות ובכמיהות שתיארת, וגם במחשבות על הפגיעה בעצמך, ולנסות להבין יחד איתה מה משמעותם והאם חלק מהתעצמותן של התחושות היא ניסיון לתקשר דבר מה, תוכן נפשי משמעותי אשר מוצף ומבקש לבוא לידי ביטוי בטיפול.
אני מאמינה שההתבוננות המשותפת תביא גם להקלה והבנה וגם לאפשרות לחשוב יותר לעומק על תדירות הטיפול, הן ברמה הפרקטית-עניינית והן ברמת המשמעות אשר תדירות הפגישות מייצגת.
ליטל
.jpg)
.jpg)
