שלום רותם.

באופן אידיאלי, בטיפול יתקיים שחזור ב"מינון נכון": אלמנטים מהחוויה מקורית ישתחזרו בקשר הטיפולי כך שאפשר יהיה לעבד אותם ולפתור אותם באופן שונה מהעבר. למשל, באופן פשטני מעט- המטופל שהיה ילד מוכה יצליח להכעיס מאוד את המטפל, אך בניגוד להורה המטפל יוכל לעבד עם המטופל את החוויה ולא להכות אותו, פיסית או נפשית. עיבוד מסוג זה מאפשר בדרך כלל עיבוד מעמיק של הוויות המקוריות המכאיבות וכך גם צמצום של השפעתן השלילית ושל הנטייה לשחזר אותן במערכות יחסים שמחוץ לטיפול. 

אלא שבפועל, כפי שאולי חווית על בשרך, בטיפול קורה לא פעם שהשחזור לא מצליח להיות מעובד אלא רק לבוא לידי ביטוי באופן הרסני. זהו מצב מכאיב ולעתים מייאש מאוד, אבל בדרך כלל, אין משמעות הדבר שהמטופל הוא "מקרה אבוד" או שהמטפל הוא מטפל גרוע, אלא שמשהו בדינמיקה הספציפית שנוצרה בצמד הטיפולי הספציפי לא אפשר פתרון טוב יותר של השחזור. במקרים אלו, למרות שזה לא פשוט, כדאי מאוד לפנות לטיפול נוסף כדי ליצור בכל זאת הזדמנות לחוויה אחרת, למקום בו אפשר יהי לשחזר ולעבד, לא רק לחזור ולפתוח את הפצע. אני יכולה לומר לך מנסיוני שאכן קורה לא פעם שטיפול מצליח במקום בו טיפול קודם נכשל. במובן זה, אל תאבדי תקווה.

ליטל