שלום, אני מטופלת אצל אותה פסיכולוגית כ- 4 שנים. לאחרונה אני מרגישה תקועה.
הסיבה שבגללה פניתי לטיפול היא קושי ביחסים בין אישיים. על פניו אני מתפקדת חברתית נהדר והכל רגיל, אבל בפועל אני לא מצליחה לשמר קשרים ולא מרגישה אהובה או מוערכת מבחינה חברתית. יש דברים בעצמי ובחיים שלי שהייתי רוצה לשנות. ותמיד כשאני אומרת לה על דברים כאלה היא אומרת שאני צריכה להחליט לקבל את זה בלי לשאוף לשנות את זה.
למשל: כשאני אומרת לה שכל חיי אני מרגישה מובנת מאליו במערכות היחסים שלי (לא רק בזוגיות), שאני תמיד בעדיפות אחרונה. במקום לעזור לי להבין מה גורם לזה, היא ממליצה לי להיות בסדר עם זה כי כזו אני.
כשאני אומרת לה שהייתי רוצה להיות יותר כייפית וקלילה, כי אני מרגישה שאני לא יודעת לייצר אווירה ושיחות כיפיות והכל יוצא לי כבד או שפשוט אין לי על מה לדבר, אז היא עונה לי שכנראה שאני לא בן אדם קליל ואני צריכה לקבל את עצמי ככזו.
אני מרגישה אבודה..
לא יודעת אם יש טעם לשאוף ולשנות דברים או להקשיב לה ולהשלים עם זה שאין דרך להשתנות ושזה לא ילך..
מתלבטת אם אני צריכה להקשיב לפסיכולוגית הנוכחית, או להבין שגישתה לא מתאימה לי ולחפש אחת אחרת..
שלום לך,
נשמע מדבריך שאת מרגישה תקיעות בטיפול, כאשר את מרגישה צורך בהבנה מעמיקה יותר של הסיבות לחווייתך, ושצורך זה לא מקבל מענה בטיפול כרגע. קשה לי לומר מה כדאי לעשות, שכן איני מכירה את התהליכים שעברת בטיפול, ועל מנת להגיע להחלטה כמובן שיש צורך בחשיבה יותר מעמיקה, אך בהחלט להתלבטות שאת מעלה כאן יש חשיבות ומשמעות ויש צורך לתת לה מקום.
כמובן שהמטרה של טיפול היא להניע שינוי בתחומי החיים בהם יש חוויה של ״תקיעות״, כך שכמובן שלא כדאי ״לוותר״ על שינוי אם את מרגישה אבודה או מיואשת. אני מציעה שכשלב ראשוני, תנסי להעלות את תחושותיך מול המטפלת, ולשתף אותה בכך שעמדתה מייצרת אצלך תחושת ייאוש ותקיעות. ייתכן ושיח כנה על החוויה שלך יוכל בפני עצמו לתמוך בתהליך של יציאה מהתקיעות ובשינוי. לצד זאת, אם תמשיכי להרגיש שלא ניתן מענה מתאים לצרכיך, כמובן ששינוי בטיפול אפשרי, שכן את כבר שנים עם אותה המטפלת, ואולי נקודת מבט חדשה, או גישה אחרת יוכלו להביא לתוצאות אחרות. בכל אופן, כדאי לשתף בהתלבטות זו גם את המטפלת.
בהצלחה,
יעל
.jpg)
