אני לא ככ יודעת מה לעשות..אני כבר הרבה זמן מרגישה בסדר, אני לא בדיכאון..ועדיין מבחינת התפקוד המצב אינו משביע רצון.
למשל,כשיש לי דברים לעשות אפילו שמדובר בדברים קטנים כמו לקנות בגדים לילדים,לסדר דברים בבית, לקחת בגדים לגיהוץ וכו'..זה מלחיץ אותי,קשה לי להתארגן ואני מרגישה חרדה ומבולבלת..בד"כ לוקח לי המון זמן, ומתוך שלוש משימות אני מצליחה למלא אחת..
חוץ מזה אני עדיין לא עובדת מה שפוגע מאד במצב הכלכלי בבית..אפילו לא בטוח שנוכל לעמוד בתשלום המשכנתא לאורך זמן.כל מחשבה על חזרה לעבודה מעוררת בי חרדה גדולה.ביומיים שלושה האחרונים אני חושבת לשים קץ לחיי, וזה לא מתוך מצב דיכאוני אלא מחשבה מושכלת ומחושבת משום שהחיים נראים לי קשים מדי ושאיני מתאימה להם.עם זאת, המצב הזה גורם לי סבל.
שלום לך.
ראשית, כדאי לזכור שבמקרים רבים קיים פער בין עיתוי השיפור הרגשי לעיתוי השיפור התפקודי. ההיבט התפקודי אינו היבט טכני אלא היבט משמעותי בתהליך ההחלמה ובהתאם, אני חושבת שכדאי להקדיש לו גם תשומת לב בטיפול הפסיכולוגי, ולנסות להבין מה מונע ממך לחזור לתפקוד טוב יותר. במקביל, מאחר ומדובר בהיבט מאתגר כל כך, אפשר לשקול לפנות, במקביל לטיפול, לאיש מקצוע המתמחה בתחום השיקומי-תפקודי ולהסתייע בו סביב שיפור התפקוד הפרקטי יותר.
בכל מקרה, אני מציעה ומקווה שתצליחי לא לראות את קשיי התפקוד כמייאשים כל כך. כפי שכתבתי לך לא פעם, חשבי על עצמך כמי ששברה יד ונמצאת בתהליך החלמה. זה שהיד כבר לא כואבת אין משמעו שאפשר להרים משקולות במשקל כבד. לאט לאט. השגת שיפור רגשי, דבר אשר בעבר גם לא חשבת שתצליחי למיטב זכרוני, וצריך לתת זמן גם להיבטים האחרים.
ליטל
