אני בטיפול כבר שנה וזה היה נראה כאילו יש התקדמות מסוימת אבל בזמן האחרון זה מרגיש כאילו גם אין התקדמות וגם אולי אני אפילו הולך אחורה אני מרגיש כאילו גם הגישה של המטפלת השתנתה, בתחילת הטיפול היא הייתה חוזרת על הדברים שאני אומר ועכשיו אני מרגיש כאילו היא מסתכלת מלמעלה כל הזמן במבט על והיא מכלילה כל דבר שאני אומר -לדוגמה אני מדבר על חוויה מסוימת שקרתה ובמקום לדבר על החוויה היא מדברת על זה שהחוויה מזכירה את הקושי שאני תמיד מדבר עליו לגבי נטישה, אבל מה המחשבה הספציפית שלה לגבי החוויה שלי? כאילו מכל מה שאמרתי היא התייחסה ל3 מילים האחרונות, האם אכפת לה בכלל מהחוויה ומזה שהיא הייתה לי קשה?
אני באופן כללי לא יודע אם מקשיבים למילים שלי גם מחוץ לטיפול, כאילו אני אומר מילים ואני מרגיש שהשיחה ממשיכה כאילו לא אמרתי כלום, אני לא יודע אם אני באמת קיים, אני מרגיש שאין הבדל אם אני נמצא או לא, כי המילים שלי הם כמו אוויר, אני מרגיש שאנשים ממשיכים באופן אובססיבי בנושא שלהם ואני נזרק מהשיחה.
חוץ מזה גם אין התקדמות במימד הזה, כל פעם אני רוצה שהיא תוכיח מחדש שאני יכול לסמוך עליה אבל זה לא נשאר בי, בפעם הבאה אני אצטרך להתחיל מחדש, גם אחרי שנה של טיפול
שלום לך.
שינויים אכן יכולים לקרות בטיפול- שינויים בחווית המטפל, בחווית המטופל, בצרכי המטופל ובאופן בו המטפל מבין אותם או שוגה בהבנתם. שינויים אלו מבשרים בדרך כלל לאו דווקא על "קלקול" או שינוי לרעה אלא על כך שדינמיקה או תוכן נפשי מסוימים מנסים להביא עצמם לידי ביטוי. למשל, מצב בו מטפל מתחיל להיות חסר סבלנות כלפי המטופל באופן פתאומי עשוי לשקף דינמיקה של היעדר זמינות ופניות אשר מוכרת למטופל מיחסי עבר משמעותיים. בהתאם, כאשר חלים שינויים באיכות הקשר הטיפולי חשוב מאוד לשתף בהם, להתבונן בהם ולחקור את משמעותם. במרבית המקרים, התבוננות וחקירה מעמיקה של היבטים אלו מקדמת את טיפול ואת הקשר בצורה משמעותית, לכן ממליצה לך לשתף את המטפלת בתחושותיך ולאפשר לכם להבין יחד את השינוי.
ליטל
