אני ככ עייפה.
אני יודעת שלפני חצי שנה הייתי במקום אחר.הבדל של חיים ומוות.
אבל אני כבר הרבה זמן באותו מקום.
נראה שכל מה שפשוט וטריויאלי עבור אנשים אחרים, הוא סבוך וקשה עבורי.
כאילו אני במציאות אחרת.
שלום לך.
מציאות של משבר היא אכן "מציאות אחרת". מציאות שמפגישה עם אזורים נפשיים של כאב וסבל שהם אכן לא "מהעולם הזה", מהמציאות של החיים שלפני/אחרי המשבר. במובן זה, הקשיים בתפקוד וביומיום הם טבעיים וכמעט בלתי נמנעים, וכך גם האבל על מה שהיה קודם למשבר, הכמיהה והגעגוע לחיים שלפני.
אני יכולה לדמיין כמה קשה זה, אבל יכולה גם לומר מנסיוני שאחרי שה"מציאות האחרת" מעובדת בנפש, אפשר להיפרד ממנה ולחזור לחיים. כמו סיוט שלאט לאט אפשר להתעורר ממנו ולהבין שנגמר. אני שומעת לאורך הזמן כמה קשה את נאבקת, ומאמינה שעם הזמן תחזרי. כפי שכתבתי לך לא פעם, במונחי משבר נפשי חצי שנה היא לא זמן ממושך ובמובן זה, יש הרבה מקום לתקווה. הרבה מאוד.
ליטל
.jpg)
