שלום לך. אני יכולה לדמיין כיצד התחושות שהתעוררו בך מעוררות מחשבות על סיום, אך גם שמה לב בדברייך ל"קפיצה" בין אמירתו של הפסיכולוג, שאפשר לשמוע בה גם הזמנה ונכונות לעזור, לבין חוויתך שאת מתסכלת, מייאשת ולא רצויה. לאור זאת, אני חושבת שלא כדאי לוותר אלא דווקא לשתף את המטפל בתחושות שהתעוררו ולברר אותן יחד. במקרים רבים ההתבוננות המשותפת יכולה להבהיר, להקל ובעיקר- לדחוף את הטיפול ואת הקשר קדימה, באמצעות עיבוד של המתרחש ב"כאן ועכשיו" של הקשר הטיפולי, וחקירה של האופן בו הוא מייצג חלקים וחוויות נפשיות לא מודעות. יכול להיות שיהיה לך לא קל לשתף, לאור המופנמות שאת מתארת, אך אני מאמינה ששיח מסוג זה יכול לתרום משמעותית, בטווח הארוך. ליטל